הלכה ליום ראשון כ"ט כסלו תשע"ח 17 בדצמבר 2017              

תאריך ההלכה: כ"ט כסלו תשע"ח 17 בדצמבר 2017

קטגוריה: חנוכה


הדלקת נרות במסיבת חנוכה ובבית הכנסת

------------------------
דברים לעלוי נשמת הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטינמן זצ"ל

הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן, שהסתלק מאיתנו בשבוע שעבר, היה ממש שריד לדור דעה. כי הוא היה ממקורבי מרן החזון איש, שהיה מכבדו מאד, וזכה לחסות תחת אברתם של גאוני עולם צדיקי עליון שעצם המציאות בקרבתם היתה מרוממת את נפשו של האדם.

התייחד הגאון זצ"ל באופן סגולי, שמלבד גדולתו בתורה, היה יחיד במינו בהנהגותיו הישרות, בצניעותו ובפקחותו הרבה. תמיד היה מכופף את עצמו בפני כולם, וקיים בעצמו "ונפשי כעפר לכל תהיה". תמיד נזהר בכבוד הבריות, וזכו ישראל שהוא היה מקברניטי האומה בדור יתום זה.

נזכיר רק גרגר אחד שמסופר אודותיו, שלפני עשרות בשנים, כאשר היה עמוד בראשות ישיבה בכפר סבא, אירע פעם שהלך לדרכו ובא להכנס לחדר השיעורים, כדי למסור שיעור יומי בפני תלמידיו. והנה באותה שעה, רבו ביניהם בדרך צחוק שני בחורים, והאחד מהם, סגר את הדלת והותיר את חבירו בחוץ. הלה שנותר בחוץ, ראה שראש הישיבה מתקרב לפתח, וצעק לחבירו, תפתח את הדלת, ראש הישיבה מגיע! אך הבחור שהיה בפנים, לא האמין לדברי חבירו, וכך עמד רבי אהרן לייב והמתין עד שאותו בחור יפתח את הדלת.

אחרי דקות, הבחור שעמד בפנים פתח את הדלת, והנה הוא רואה את ראש הישיבה בפתח. אך ראש הישיבה, שנזהר שלא לצער שום יהודי, מה עשה? מיד הסתובב אחורנית, כדי לא לראות בכלל מי הוא זה שעיכב אותו בחוץ! איזו הנהגה נפלאה של רגישות כלפי הזולת, כלפי תלמיד שובב, כדי לא לפגוע בו!

בימים בהם גברה מחלוקת בין כמה מגדולי רבני הליטאים לבין מרן זצ"ל, רבי אהרן לייב זצ"ל נזהר שלא להיות קשור למחלוקת, ותמיד שמר על יחסי כבוד וידידות עם מרן זצ"ל. וכן מרן זצ"ל היה איתו תמיד באהבה וידידות. ולאחר שמרן זצ"ל הגיע לביתו של הרב לנחמו על פטירת רעייתו, אמר רבי אהרן ליב למקורביו, כבוד גדול זכינו היום, שבא לנחם אותנו גדול הרבנים הספרדים, שאילו היה חי לפי כמה דורות גם כן היה נחשב תלמיד חכם. (ומי שהכיר את הגאון במילותיו המדודות, מבין למה היתה כוונתו כאשר אמר "תלמיד חכם"). ולאחר מכן כאשר נפטר הרה"ג רבי יעקב יוסף זצ"ל, הגיע הרב שטינמן לנחם את מרן זצ"ל, ומה נעמו דבריו, כאשר הזכיר את דברי חז"ל, (במדרש קהלת), שכאשר בא אדם לעולם, ידיו קפוצות וסגורות, אבל כאשר עוזב את העולם ידיו פשוטות ופתוחות. והכונה בזה, שאז כבר לא עומדים לאדם כל הכסף והזהב והמעמד החברתי שרחש לו בעולם הזה, אלא אך ורק עצמיותו, התורה והמצוות שסיגל לעצמו. ונאים הדברים למי שאמרם, כי הגאון זצ"ל היה מחייב את כל הדור, הוא זצ"ל היה עדות חיה לכך, שניתן גם בזמנינו, לחיות את העולם הבא, הוא מאס בעולם הזה, ולא היה אוכל כמעט שום דבר אלא לקיום נפשו, וכמאמר חז"ל, (ברכות יז:), כל העולם כולו ניזון בזכות חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב של חרובים מערב שבת לערב שבת. כן הגאון הזה, שהיו עשירי תבל מתדפקים על פתחו, וכל עולם התורה כפוף אליו, והוא היה מסתגף ומנתק עצמו מכך ענין חומרי, לא עניינו אותו לא הכבוד ולא הכסף והזהב, ועם כל זה לא החזיק טובה לעצמו. אשרי הדור שהיה אדם גדול זה שרוי בתוכו, יהי רצון שנזכה במהרה לתחיית המתים, לראותו עומד חי, ויושב במחול אשר עתיד ה' לעשות לצדיקים, במהרה בימינו אמן.

------------------------

הדלקת נרות במסיבת חנוכה ובבית הכנסת

נהגו כל ישראל, שמברכים ומדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס. והוא מנהג ותיק שנזכר בדברי רבותינו הראשונים. וטעם המנהג, כתב בספר המכתב (פסחים קא.), שמאחר ויש פרסום הנס גדול בפני כל העם, ועוד שיש אנשים שאין להם נרות חנוכה בבתיהם, לכן נוהגים להדליק גם בבית הכנסת. ומנהג זה נפסק על ידי מרן השלחן ערוך (בסימן תרע"א), וכן נהגו בכל התפוצות.

ובכותל המערבי, גם כן נהגו להדליק נרות חנוכה בין תפלת מנחה לתפלת ערבית. ופעמים רבות כיבדו בהדלקת הנרות את גדולי הדור, כדי לפרסם יותר את הנס, וכמה פעמים הוזמן מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל להדלקת נרות חנוכה בכותל המערבי, ועל אף שהיה זמנו יקר מאד בעיניו, בכל זאת מצא לנכון להדליק שם נרות חנוכה לפרסום הנס.

ומכאן יצאו לדון גדולי דורינו, לגבי מסיבות חנוכה שנעשות באולמות וכדומה בלילות חנוכה, ומשתתפים שם קהל רב (ולא כדוגמת מסיבות חנוכה מצומצמות שנעשות רק בחוג המשפחה), ומביאים לשם תלמידי חכמים שישמיעו דברי תורה ומוסר לחזק את העם בתורה ובקיום המצוות. האם רשאים להדליק שם נרות חנוכה בברכה או לא. ושורש הספק בזה, הוא משום שיש אומרים שמנהג ההדלקה הוא דוקא בבית הכנסת, מפני שבית הכנסת דומה קצת למקדש ששם אירע הנס, אבל במקומות שאינם בית כנסת, אי אפשר להדליק.

ולמעשה הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל פסק שאין לברך על הדלקה כזו, מפני שעצם ההדלקה בבית הכנסת אינה מפורשת בגמרא, ורק היא מנהג קדמון שנהגו בו עוד מזמן הגאונים, ולכן נהגו גם לברך על הדלקה זו בבית הכנסת, אבל במקומות שאינם בית כנסת אי אפשר לברך.

אבל מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל פסק, שאפשר להדליק נרות ואף לברך על ההדלקה במקומות אלו, הואיל ובדברי ספר המכתב שהזכרנו לעיל מבואר שטעם המנהג הוא מפני שיש בהדלקה זו פרסום הנס גדול, וגם יש אנשים שאינם מדליקים בבתיהם, ולכן הנוהגים להדליק בברכה במקומות אלה, יש להם על מה שיסמכו. (חזון עובדיה עמוד מז).

והגאון הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א כתב בספרו (ילקוט יוסף חנוכה עמוד רכד) האריך בענין זה, ושם הוסיף, שנכון להנהיג שלאחר הדלקת הנרות יתפללו שם תפלת ערבית מיד לאחר ההדלקה, והביא שכן הנהיג מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בכמה מקומות.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >