הלכה ליום שני ט' ניסן תשס"ה 18 באפריל 2005              

בסעודת ליל שבת מותר לאכול חמץ, שעדיין לא הגיע זמן איסור אכילת חמץ, וכן מותר לאכול מצה, שמה שאמרו חז"ל שאדם לא יאכל מצה בערב פסח, האיסור אינו נוהג אלא מבוקר של יום ארבעה עשר, אבל בליל י"ד בניסן מותר לאכול מצה.

אבל בסעודת הבוקר של שבת, כבר יש איסור לאכול מצה, אבל אם אדם קם השכם לתפילת "הנץ החמה" יכול להספיק להגיע לביתו קודם זמן איסור אכילת חמץ, ואז יכול לעשות סעודתו בפת ממש, אבל במצה אין להקל בשום אופן בסעודת הבוקר, ואחר הסעודה יזהרו להצניע מיד כל כלי החמץ במקום מיוחד, וינערו המפה מפרורי חמץ אל פח האשפה, וכן ינקו היטב מיד בכל מקום שיש בו פרורי חמץ.  ואם נשארו פרוסות שלימות מן הלחם, יפררם עד שלא ישאר בכל אחד מהם אלא פחות מכזית.  וצריך לטאטא רצפת הבית שלא ישאר אפילו משהו של חמץ, ויזרוק כל החמץ לפח האשפה, וירחץ ידיו היטב, וכן ירחץ פיו היטב במים, שלא ישאר שום פרור חמץ.

לאחר הסעודה יבטל החמץ ויאמר: "כל חמירא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעה" (כל החמץ ושאור שיש ברשותי בין שראיתיו  ובין שלא ראיתיו בין שביערתיו ובין שלא ביערתיו  יתבטל ויהיה כעפר הארץ.)