תאריך ההלכה: י"ז אייר תשס"ח 22 במאי 2008
בהלכות הקודמות ביארנו שדין יום טוב ודין שבת שוה לענין כל האיסורים, אלא שביום טוב הותרו מלאכות מסויימות לצורך הכנת מאכל ("אוכל נפש") ליום טוב, וכגון מלאכת בישול.
אסור להוליד אש ביום טוב, כלומר ליצור אש חדשה כגון על ידי הדלקת גפרורים, ואפילו לצורך אוכל נפש אסור להוליד אש ביום טוב. ולכן גם אסור לנהוג במכונית ביום טוב מפני שהוא מצית את האש במנוע המכונית. אבל מותר להדליק גפרור משלהבת של נר שנדלק מערב יום טוב לצורך אוכל נפש. ומטעם זה מותר לטלטל קופסת גפרורים ביום טוב, ואין בזה משום מוקצה, כיון שראוי ונוח להשתמש בגפרורים על ידי הדלקה מאש שמצויה כבר.
אסור לכבות אש ביום טוב, ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את האש שבכיריים אסור. ויש מיקלים להנמיך את האש שבכיריים כשעושה כן לצורך המאכל שעל הכיריים שלא ישרף ויתבשל יפה, וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, אבל לכבות לגמרי את האש אסור. ומכל מקום העלה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שמותר לכבות את האש על ידי "גרמא", כלומר, לא בפעולה ישירה, אלא שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, ויגלשו המים על ידי רתיחתם על האש ויכבוה. ואחר כך יוכל גם כן לסבב את הכפתור של הגז או את ברז הבטחון למנוע זרימת והתפשטות הגז. והמים שרתחו, ישתמש בהם לצורך הכנת תה או קפה, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. (וטעם ההיתר בכיבוי האש על ידי גרמא, נבאר בקצרה, משום שאש שאיננה בוערת על ידי פתילה, אלא רק על גבי מתכת, כמו האש בכיריים של גז, אין איסור לכבותה ביום טוב אלא מדרבנן, וכיבוי דרבנן מותר בדרך זו)
