תאריך ההלכה: כ"ד אדר ב תשס"ה 4 באפריל 2005
ביארנו (בהלכה הקודמת) שלדעת מרן השולחן ערוך מותר לאכל בפסח "מצה עשירה" דהיינו עוגיות ועוגות שעושים מקמח חטה (כשר לפסח) עם מי פירות, ללא כל תערובת מים. וכן נוהגים הספרדים ובני עדות המזרח.
אך בשנת תש"ס טען הרב הראשי לישראל דאז, הגאון רבי אליהו בקשי דורון שליט"א, שמכיון שנודע שמערבים בעיסה חומר כימי להתפיח הבצק, הרי זה דומה לשמרים שעושים מיין שכתבו הפוסקים (תוספות בפסחים כח:) שמחמיצים, ואין דינם כמי פירות.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א תמה עליו, ואמר שאין שייכות בין "שמרי יין" לחומר כימי שמתפיח הבצק, משום שנתברר לו על ידי שני מומחים בקיאים בדבר, שחומר כימי זה אינו גורם כלל להתפחת הבצק, ואינו אלא כמנפח במשאבה מבחוץ, שגורם ניפוח והתפחת הבצק (כמו קצף) והחימוץ שאסרה התורה, ענינו אחר לגמרי, שבהתחבר קמח דגן עם המים, ושוהה בו זמן מתאים, משתנה ההרכב הפנימי של הקמח ומתחיל להחמיץ, אבל על ידי חומר כימי, לא משתנה כלום בבצק עצמו אלא רק מראה שנוצר על ידי גאז שמשתחרר בעיסה.
וגם ביקש מרן הרב שליט"א מהגאון רבי שלמה עמאר שליט"א (שמונה בשנת תשס"ב למשרת הרב הראשי לישראל) שיעיין בנושא זה, והוא כתב תשובה ארוכה להתיר אף לכתחילה לאכל בפסח מצה עשירה כזו.
