הלכה ליום שני ט"ו אב תשע"ג 22 ביולי 2013              

היום הוא יום ט"ו באב, שיש לו שייכות לענין הנשואין כמו שכתבנו בהלכות הקודמות.
 
במשנה במסכת אבות (פרק ה משנה כא) שנינו: "בן שמונה עשרה לחופה". וכך פסק מרן השלחן ערוך, שהחיוב לישא אישה מתחיל בגיל שמונה עשרה שנים.
 
מדוע מצות הנשואין מתחילה בגיל שמונה עשרה
באמת יש לשאול, מדוע מצות הנשואין מתחילה רק מגיל שמונה עשרה שנה? והרי כל מצוות התורה, האדם מתחייב בהן עם הגיעו למצוות, בגיל שלוש עשרה שנה, או בגיל שתים עשרה שנה, ובמה שונה מצות הנשואין שמתחילה רק מגיל שמונה עשרה שנה.
 
וכמה טעמים נאמרו לבאר עניין זה. והגאון רבי יוסף חזן (מגאוני איזמיר לפני מאתיים שנה) בספרו "חקרי לב" כתב, שאפשר שטעם הדבר הוא, משום שהיה ברור להם לרבותינו שאדם אינו מסוגל עדיין (אף בדורות ההם) לישא אשה, עד שיסתדר מספיק מבחינה רוחנית וכלכלית, בערך בגיל שמונה עשרה שנה, ולכן לא חייבוהו לשאת אשה עד גיל זה. וכן נוהגים היום, גם כאשר נועצים בתלמידי חכמים מובהקים, שלעתים הם מורים להמתין מעט עם הנשואין, כדי שהבחור יהיה ראוי יותר לנשואין, מבחינה רוחנית וגשמית.
 
עד מתי רשאים להתאחר בענין הנשואין
ובגמרא במסכת קידושין (כט:) אמר רבא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה מתי ישא אשה, כיוון שהגיע לעשרים ולא נשא אשה, אומר "תיפח עצמותיו". לכן יש להשתדל (כמה שניתן) לישא אשה קודם גיל עשרים שנה. ועל כל פנים יש להשתדל שלא להתאחר יותר מדאי. וגם בזמנינו יש לנהוג כן לדעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, וכן דעת כל גדולי הפוסקים בזמנינו, שאין להתאחר בזה יותר מדאי. (ובספר אביר הרועים חלק ראשון, הבאנו מדברי מרן שליט"א ועוד גדולי תורה בענין זה).
 
עם מי להנשא, ואת מי לישא
אולם אל לו לאדם לישא אשה מכל הבא ליד, אלא יקח אישה יראת ה' ושתמצא חן במראיה ובמשפחתה ושתהא שמועתה טובה. וכן האשה, אינה מחוייבת לישא כל בחור שיחפוץ בה, אלא יש לבדוק אחריו, שיהיה מתאים לה כראוי. ואין להתנהג בחופזה בענין הנשואין, כי משמעות הנשואין היא נצחית, לדורי דורות.
 
ומאידך גיסא, אסור לו לאדם להיות "בררן" יותר מדאי, כי דבר זה מביא לעיכוב בענין הנשואין, ולעתים אף לביטולם חס ושלום. ועונשו של זה שביטל פריה ורביה הוא חמור מאד. ובאמת שלא יועילו דרישות וחקירות מוגזמות אודות הכלה או החתן. רק יש לעשות השתדלות כנהוג, וכאשר הדברים ראויים פחות או יותר, יש לסמוך על ה' יתברך, בתקוה שהיא המזומנת לו מן השמים, וכמו שנאמר: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ". (כן כתב הגאון רבי משה פיינשטיין, בשו"ת אגרות משה, חלק יורה דעה חלק א, סימן צ. עיין שם).
 
וכן אין כל תועלת בפגישות מרובות מדי וכדומה, אלא הכל יעשה בתבונה ובשכל ישר. והעיקר להתפלל לה' יתברך שימציא לו בת זוג הוגנת, וכמו שאמרו רבותינו במסכת ברכות (דף ח.): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא" - זו אשה.