הלכה ליום שלישי י' טבת תשס"ו 10 בינואר 2006              

כתוב בספר יחזקאל (פרק כד')"ויהי דבר ה' אליי בשנה התשיעית, בחודש העשירי, בעשור לחודש  (הוא יום עשירי בטבת), לאמור. בן אדם! כתוב לך את שם היום את עצם, היום הזה,  סמך מלך בבל אל ירושלים, בעצם היום הזה." דהיינו שביום זה צר נבוכדנצר על ירושלים, וכאן החלה הגלות על ישראל, ולפיכך אנו מתענים ביום זה, עד שירחם השם יתברך, ויבנה בית מקדשינו בביאת משיח צדקינו, ואז עתיד הקדוש ברוך הוא להפוך את כל התעניות לששון ולשמחה, כמו שכתוב בספר ירמיהו (ל"א, י"ב) " והפכתי אבלם לששון וניחמתים, ושימחתים מיגונם", וכן יהי רצון במהרה בימינו אמן.

נשים מעוברות או מניקות, פטורות מתענית זו, ומעוברות שאמרו היינו שכבר עברו שלושה חודשים מהריונה, ומכל מקום אם היא סובלת מהקאות או חולשה רבה מותר לה לאכל גם בטרם מלאו לה שלשת חדשי הריונה, ובפרט לאחר ארבעים יום מתחילת הריונה, וכן יולדת תוך שלושים יום מהריונה פטורה מתענית זו, ואף אינה רשאית להחמיר על עצמה להתענות.

וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאשה שנמצאת תוך עשרים וארבע חודשים ללידתה, ואינה מניקה בפועל, והיא מרגישה שיכולה להתענות, נכון שתחמיר על עצמה ותתענה, אבל אם היא מרגישה חולשה יתירה וסחרחורות, יכולה להקל ואינה צריכה להתענות.