הלכה ליום ראשון י"ג תמוז תש"פ 5 ביולי 2020              

נאמר בתורתנו הקדושה שלש פעמים: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (בספר שמות כג, ובפרק לד. ובספר דברים יד.) ודרשו בגמרא (חולין קיד.) שפעם אחת שנזכר איסור זה בתורה, באה ללמד על איסור אכילת בשר בחלב. ופעם אחת באה ללמד על איסור בישול בשר בחלב, ופעם אחת באה לאיסור הנאה. ולכן אף שלא מצינו בתורה איסור לבשל שאר דברים האסורים, כגון דם או בשר של בהמה טמאה, בדין בשר בחלב האיסור הוא גם בבישול, ואף אם אינו לצורך אכילה.

וכתב רבינו בחיי, שהבשר והחלב כשהם מבושלים ביחד, הדבר גורם לטמטום הלב, ולכן צוונו השם יתברך שלא נאכל בשר בחלב כדי שלא יטמטמו ישראל את ליבם במאכלות אסורות, אלא שיהיה חומר שלהם זך וצלול להתבונן בדרכי התורה, ויהיה ליבם מוכן בהשגת ידיעת השם יתברך. וסיים שכל הטעמים שנאמר באיסור בשר בחלב אינם מספיקים, ואינם עיקר כלל בטעם המצוות, שהרי מצוה זו בכלל החוקים היא, כמו מצות פרה אדומה ושעיר המשתלח, ואמרו רבותינו, לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מגלה להם לישראל מפני מה ציותה תורה בשר וחלב, פרה אדומה, ושעיר המשתלח.

כיור מטבח, שנסתם משיירי מאכל, וייתכן שיש בנקב הכיור שיירי שומן ושיירי גבינה, ורוצה לשפוך מים רותחים מכלי ראשון (כלי ראשון היינו הכלי שבו רתחו המים, כגון קומקום חשמלי), על פתח הכיור כדי להמיס את השומן ולגרום למים שיזרמו כתקנם, יש אומרים שאסור לעשות כן, מחשש איסור בישול בשר בחלב, שהרי על ידי המים הרותחים מתבשלים שיירי המאכל שבכיור. ומורינו הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, כתב באריכות שיש להקל בזה מעיקר הדין מכמה וכמה טעמים. ומכל מקום, כיום שמצויים בכל בית חומרי ניקוי חריפים, והחומרים יכולים לגרום פגם גדול באוכל, עד שאינו ראוי בשום אופן למאכל, לכתחילה טוב לשפוך מחומרים אלו לנקב הכיור כדי לפגום המאכלים, ולא לערות עליהם באופן ישיר מים רותחים. שהרי הדבר ידוע, שכל איסורי התורה במאכלות האסורות שייכים דוקא כאשר דבר האיסור הוא טוב למאכל ואינו פגום, אבל כאשר נפגם כבר המאכל מחמת חומרי ניקוי וכדומה, לא שייך עליו עוד דין בשר או חלב, וממילא אין לחוש בזה לאיסור כלל.