שאלה: לפי מה שנתבאר לאחרונה בהלכה יומית שאסור לאדם לצאת מביתו בשעה שאוכל דבר מה, ואם יצא לבית אחר לגמרי, צריך לחזור ולברך אם ממשיך לאכול, האם מותר לאדם לאכול סוכריה כשהוא הולך בדרך ועובר מבית לבית או מהבית החוצה וכדומה, שלכאורה בכל פעם שעוזב את מקומו הראשון חייב לברך שוב ושוב על הסוכריה שבפיו?
תשובה: הנה הדבר ברור שאם בא אדם לאכול סוכריה בביתו, ולאחר שהכניס הסוכריה לתוך פיו החליט לצאת מביתו, אסור לו לעשות כן, ואם עשה כן חייב לברך שוב על הסוכריה שבפיו. וכפי שביארנו בהלכות האחרונות. שהרי קבע לו מקום לאכילתו, שהוא בתוך הבית, ומעתה כשהוא עוקר מביתו לרשות הרבים, עליו לחזור ולברך שנית. אמנם עלינו לדון באדם שבא לאכול סוכריה, ובשעה שבירך על הסוכריה כבר היה הולך והיה בדעתו להמשיך ללכת ממקום למקום, האם גם לגבי אדם זה שייך דין שינוי מקום בסעודה או לא.
והנה שאלה זו נכונה גם כן לגבי אדם הנוסע במכונית או מטייל בדרכים ואוכל בזמן שהוא הולך ממקום למקום, שדינו נזכר בשלחן ערוך (סי' קעח), שמותר לו לעשות כן, משום שמלכתחילה לא קבע לו מקום אחד לסעודתו, אלא מקום סעודתו הוא כל מקום שהולך שמה, ולכן לא שייך לגביו דין שינוי מקום. וכן פירש המגן אברהם.
וכתבו המשנה ברורה והגאון רבי אליעזר פאפו בספרו חסד לאלפים, שמותר אף לכתחילה לעשות כן. ומן האמור נלמד למי שרוצה לאכול סוכריה בלכתו בדרך, שרשאי לעשות כן אף לכתחילה, והברכה שבירך בתחילה על הסוכריה פוטרת את כל אותה האכילה. וכן הדין לענין מי שאוכל גרעינים וכיוצא בזה בלכתו בדרך, שרשאי לעשות כן אפילו אם תוך כדי אכילתו יוצא מבית לרשות הרבים. אלא שיש מקום לומר שלא נכון לנהוג כן ממדת דרך ארץ, שבני אדם מכובדים אינן נוהגים כן, ובפרט בגרעינים שמשליך את קליפותיהם ארצה, שבודאי שאין זו מדת דרך ארץ, אבל מצד הברכה אין לחוש בזה לשנוי מקום בסעודה.
