בגמרא במסכת פסחים (דף ו:) כתוב, שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. והקשה מרן הבית יוסף (סימן תכט) שהרי כתוב בגמרא במסכת מגילה (דף לב.) משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג, (עצרת היינו חג השבועות, וחג היינו חג הסוכות), ואם כן משמע שדוקא בפסח עצמו יש חיוב ללמוד הלכות פסח, ולא שלשים יום קודם לפסח. וכתב לתרץ מרן הבית יוסף, שאין הכוונה בגמרא שמחויבים באמת לדרוש בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח, אלא הכוונה לענין מה שאנו פוסקים, שאם באים שני תלמידים לשאול, ואחד שואל כענין (שהיינו בענין שעסוקים), והשני שואל שלא כענין, עונים לשואל כענין, ובגמרא חידשו לנו שכל השואל בהלכות פסח קודם הפסח שלושים יום נחשב שואל כענין ומשיבים לו. וכן פירש הר"ן (רבינו ניסים, מרבותינו הראשונים). ולפיכך נאמר "שואלין" בהלכות הפסח, ולא נאמר "דורשין", שאין אנו מחוייבים להפסיק את כל הלימודים של שאר עניני הלכה וללמוד רק הלכות פסח, אלא דוקא לענין מה שיש להשיב לתלמידים, שאז השואל בהלכות הפסח נחשב שואל כענין.
ועוד תירץ מרן הבית יוסף, שיש לומר שאף שלגבי כל החגים לא נצטוינו לדרוש בהלכותיהם אלא בחגים עצמם, מכל מקום חג הפסח שונה משאר החגים ויש לדרוש בהלכותיו שלשים יום קודם לחג, מפני שהעם צריכים לדעת מהלכות הכשר כלים ואפיית המצות וטחינת החטים, שהם דברים שאם ילמדו העם רק בחג עצמו לא תהיה בכך תועלת, וחובה עליהם לדעת את כל ההלכות קודם החג. ומה שתיקן משה לישראל לדרוש בחג עצמו, הכוונה בזה שעליהם לדרוש בטעמי החג שבעבורם נצטוינו על החג, וכן לדרוש מהלכות יום טוב השייכים בחג עצמו. ולפי תירוץ זה מחוייבים המלמדים ללמד קודם חג הפסח את הלכות הפסח במשך שלשים יום.
והגאון המשנה ברורה כתב בביאור הלכה, שהעיקר להלכה שיש ללמד את כל דיני החג קודם הפסח שלשים יום וכעין התירוץ השני שתירץ מרן הבית יוסף. ושיש חובה "לדרוש" ולא רק "לשאול" בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. אולם דבריו הם לא לשיטת מרן השלחן ערוך שפסק בזו הלשון: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. ומלשונו מבואר שרק לענין השואלים אנו אומרים שהחל משלשים יום קודם לחג הפסח נחשב השואל לשואל כענין, אבל אין אנו מחוייבים ללמד הלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. וכמו שכתב מרן בתירוצו הראשון בבית יוסף. ומרן רבינו הגדול שליט"א בספר יביע אומר (חלק ב סכ"ב) האריך לקיים את פסק מרן הש"ע, שאין חובה ממש להפסיק את סדרי הלימודים קודם הפסח כדי לעסוק בהלכות פסח, ורק לענין "שואל כענין" אנו פוסקים שמי ששואל קודם הפסח בהלכות פסח נזקקין להשיב לו. והנה אף שאין חיוב ללמד ברבים הלכות פסח שלשים יום, מכל מקום היחידים כל אחד ואחד מחויבים ללמוד הלכות הפסח היטב, שלא יבאו חלילה לידי מכשול בימים אלו שהלכותיהם רבות מאד. ועל כן גם אנו בהלכה יומית נדבר כמה שניתן מהלכות הפסח, ולא נאריך בטעמי הדינים אלא בעיקרי ההלכות, בכדי שבמשך הזמן נוכל להקיף את עיקרי הלכות בפסח עד כמה שניתן.
והנה מלבד מה שעלינו לבאר את ההלכות השייכות לחג הפסח, כגון הלכות מצה והלכות הכשרת הבית לפסח, כן עלינו לבאר קצת מדיני ברכת האילנות שנוהגים לברך בתחילת חודש ניסן. ונוסף על כל זאת, בשנה זו (תשס"ט) עלינו לבאר הלכות נדירות יותר, והם הלכות ברכת החמה, שמבואר בגמרא במסכת ברכות (נט:) שכל הרואה חמה בתקופתה אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית. ופירש אביי, שברכה זו נאמרת אחת לעשרים ושמונה שנים, כשחוזר מחזור גדול של החמה (השמש), ונופלת תקופת ניסן במזל שבתאי בתחילת ליל יום רביעי, שאז נמצאת החמה במקום בו היתה בשעה שתלה אותה השם יתברך בשעת בריאת העולם. והנה זכינו ובשנה זו נזכה לברך ברכה זו ביום רביעי י"ד ניסן בבוקר שהוא יום ערב פסח. ובסמוך ליום זה נבאר את עיקרי הדינים השייכים לברכה זו לפי שחביבה מצוה בשעתה.
