ההלכה מוקדשת לע'נ הרבנית הצדקת מרת מרגלית בת זכיה ע'ה אשת חבר ליבלח'ט מרן רבינו עובדיה יוסף שליט'א
שהיום יום פקודת שנתה ת.נ.צ.ב.ה.
נחלקו רבותינו הראשונים, באדם ששותה מים או שאר משקים (חוץ מיין) בתוך הסעודה, אם צריך לברך על אותם משקים ברכת 'שהכל' קודם שישתה, שכן דעת בעל הלכות גדולות ועוד כמה מגדולי הפוסקים, ולעומתם דעת רוב הפוסקים שאין לברך בתוך הסעודה, לפי שאין דרך לאכול בלא לשתות, ולכן המשקים נפטרים בברכת המוציא ואינם צריכים ברכה לעצמם, וכן פסקו רש'י ורבינו תם ועוד.
ומרן השולחן ערוך (סימן קעד) פסק שהעיקר להלכה כדעת הסוברים שאין לברך על משקים הבאים בתוך הסעודה, ואחר כך הביא שיטת הפוסקים שיש לברך על משקים בתוך הסעודה, וכתב בזו הלשון: והרוצה להסתלק מן הספק, ישב קודם הנטילה במקום סעודתו ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו. עד כאן. אולם, ברור שכל זה הוא כדי לצאת ידי חובת כל הדעות ואינו מעיקר הדין.
אם אינו צמא לשתות, אינו יכול לברך על המים ברכת 'שהכל', משום שאין לברך על מים אלא כששותה אותם לצמאו, אבל אם אינו צמא כעת, ומברך על המים קודם הסעודה כדי לפתור את המים שישתה בתוך הסעודה, לא חשיב שותה מים לצמאו, ואינו רשאי לברך עליהם אז. ואם רוצה, יכול לברך 'שהכל' על סוכר ומיני מתיקה ויכוון בברכתו לפתור גם את המים שישתה בתוך הסעודה. וכן דעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט'א.
לסיכום: אין לברך על מים או על שאר משקים (חוץ מיין) בתוך סעודה שאוכל בה פת, וממידת חסידות טוב שיברך על המים קודם שיטול ידיו וישתה מעט מים (פחות מרביעית) במקום שסועד בו, ואם אינו צמא יברך על סוכר וכדומה ויפתור בזה את המים ששותה בתוך הסעודה. (ובעזרת ה' בקרוב יבואר הדין שצריך להיזהר שלא לשתות יותר מרביעית מים קודם הסעודה).