כפי שהזכרנו, חג השבועות יחול בעזרת ה' יתברך בעוד כשבוע וחצי, ביום רביעי ו' בסיון התשע"ד. (כלומר, מוצאי יום שלישי הוא ליל חג השבועות). ומאחר שכך, נתחיל עתה לבאר את עיקרי דיני החג.
נאמר בתורה (שמות יב) לגבי ימים טובים, דהיינו יום טוב ראשון של סוכות, ויום שמחת תורה, ויום טוב ראשון ואחרון של חג הפסח, ויום חג השבועות, "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". כלומר, כל מלאכה שאסור לעשותה ביום השבת, אסור לעשותה גם ביום טוב, מלבד מלאכת "אוכל נפש" שמותר לעשותה בימים טובים.
ואיזו היא מלאכת "אוכל נפש" שהתירה התורה לעשותה ביום טוב? מלאכה שהיא מיועדת עבור מאכלי החג, הרי זו מלאכת "אוכל נפש", שמותר לעשותה בחג עצמו. כגון, בישול, טיגון, אפיה וכיוצא בזה. וכפי שנבאר את פרטי ההלכות.
והטעם שצותה תורה על שבתון ממלאכה בימים טובים, ביאר בספר החינוך, שהוא בכדי שיזכרו ישראל הנסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ולאבותיהם, ויודיעום לזרעם אחריהם, ואילו היו מותרים בעשיית מלאכה, היה כל אחד פונה לעסקיו, וכבוד הרגל ושמחת החג היו נשכחים מעם ישראל, אבל על ידי השבתון ממלאכה יהיו פנויים להתקבץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי תורה, ובהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, ילמדו לקח ותבונה מפי גדולי ישראל בהלכות ובאגדות, וכפי מה שאמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת (הוא חג השבועות) בעצרת והלכות חג (סוכות) בחג, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. וכן אמרו חז"ל: לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בדברי תורה. ולכן נצטוינו על שבתון מוחלט, זולת מלאכת אוכל נפש (כגון הכנת תבשיל לסעודת החג באופנים ובתנאים שנבאר). וכן שנו חכמים, "אין בין יום טוב לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד". ומכל מקום יש לחלק את שעות היום של החג, מחציתם לבית הכנסת ובית המדרש, ומחציתם לאכילה ושתיה ושמחת החג.
אף על פי שמותר מן התורה לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש, (כלומר, לצורך הכנת מאכלים ליום טוב עבור ישראל), יש מלאכות שאסרו חכמים לעשותם ביום טוב אף כשהן נעשות לצורך אוכל נפש.
אסרו חכמים לקצור שדהו או לבצור כרמו ביום טוב, אפילו לצורך אוכל נפש, (וכגון שבא לקטוף תפוח מן העץ בכדי לאכלו ביום טוב), מפני שאדם רגיל לקצור את כל שדהו בבת אחת, וכן לבצור את כל כרמו בבת אחת, ונמצא כל היום טרוד במלאכתו וימנע משמחת יום טוב. וכן מלאכת עימור, ודישת התבואה, וסחיטת פירות, ומלאכת בורר, ומלאכת טוחן והרקדה.
ויש אומרים שמלאכות אלו נאסרו מן התורה. ובתלמוד ירושלמי הסמיכו זאת רבותינו על הפסוקים (כלומר, הביאו מקור לאיסור עשיית מלאכות אלו מן הפסוקים ממש), שנאמר "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", ומיד אחר כך נאמר "ושמרתם את המצות", ללמדינו, שלא כל מלאכת "אוכל נפש" הותרה ביום טוב, אלא מ"שימור ואילך". ו"שימור", הוא שמירת המצות, של יחמיצו בשעה שהן בצק. כלומר מזמן לישת הבצק והלאה. ולכן מלאכות שהן לפני הלישה, אסור לעשותן ביום טוב, אבל מלאכות שבאות לאחר הלישה, מותרות הן ביום טוב.
ולפיכך, לישת הבצק, אף על פי שאסורה בשבת, ביום טוב היא מותרת, וכן טיגון ובישול וכיוצא בזה כפי שנבאר בהלכות הבאות. אבל מלאכות קצירה, או דישה או סחיטה או ברירה, אסורות ביום טוב כפי שהן אסורות בשבת.
