ערב תשעה באב, כלומר, לפני כניסת התענית, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה.
אולם בשנה זו (תשפ"ה), שתשעה באב יחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל בשבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שלא יהא אדם נוהג דין אבלות בשבת, אמרו חכמים, שבסעודה זו (שהיא סעודה שלישית של שבת קודם תחילת התענית), אוכל אדם ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.
ביאור הדברים
ובדברי הפוסקים בביאור דברי רבותינו, מצאנו שני פירושים:
יש אומרים, שמה שאמרו רבותינו שאדם מעלה על שולחנו "אפילו כסעודת שלמה בשעתו", אין הכוונה ש"אסור" להמנע ממאכלי בשר ושתיית יין ביום השבת, אלא שאם אדם רוצה לאכול בשר ויין בסעודה זו, הוא רשאי לעשות כן, אבל באמת ראוי להימנע מאכילת בשר בסעודה מפסקת, אף על פי שהיא חלה ביום שבת מפני חורבן הבית.
אבל לדעת רוב רבותינו הראשונים, אין להמנע מאכילת בשר ושתיית יין ביום שבת אף בסעודה המפסקת. ובספר שבלי הלקט (לרבינו צדקיה בן רבי אברהם הרופא, שחי לפני כשמונה מאות שנה בעיר רומא), הביא תשובת רבינו קלונימוס איש רומי, שהשיב לרבי יקר, שאם חל תשעה באב ביום ראשון, "התירו הגאונים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, מפני כבוד שבת, ואין צריך לשנות שולחנו בשבת, ובלבד שיש לו לישב בדאבת נפש שלא לנהוג בשמחה".
וכן הדין להלכה ולמעשה, שבסעודה מפסקת שחלה ביום שבת, כמו בשנה זו, אין להימנע מאכילת בשר וכדומה, (וכן מותר לשיר זמירות שבת בסעודה זו מפני כבוד השבת), אבל הלב, ודאי שרשאי להרגיש בצער השכינה ובצערם של ישראל, שהרי מיד נכנס יום תשעה באב.