מדיני יום הכפורים
הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, "וחי בהם", ולא שימות בהם. ואסור לאדם להמית את עצמו או אפילו להכניס עצמו לספק סכנה בשביל תענית יום הכפורים.
וכאשר מרן רבינו הגדול זצוק"ל היה רבה הראשי של תל אביב, וכן בשנים שאחר כך, היה מטריח עצמו ונוסע בכל ערב יום כפור, בשעות יקרות אלו, לבית החולים, בכדי לדבר על לבם של החולים שהתענית מסוכנת להם, לבל יתענו, והיה מזכיר את דברי הרדב"ז, שמי שאינו שומע לרופאים מפני שאומר שהוא בוטח בה', הרי זה חסיד שוטה, שהרי התורה אמרה שניתנה רשות לרופא לרפאות, וממילא אדם חייב להתנהג בכל דבר על פי כללי הרפואה, לאחר התייעצות עם מורה הוראה.
חולה שעצם החולי אינו מביאו לסכנה
ויש לציין, שגם חולה שעצם החולי שלו אינו סכנה ממש, מכל מקום לפעמים מחמת תרופות שהוא נוטל, הרי הוא חייב לשתות. ואם לא ישתה עלול הוא להכנס בחשש סכנה. וגם באופן כזה יש להתייעץ עם רופא ומורה הוראה בכדי לדעת כיצד לנהוג. ומצוי מצב זה בחולים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות, ואצלם לעתים גם עצם החולי מוגדר חולי שיש בו סכנה.
מי שהוצרך לאכול ביום הכפורים
ומי שהוצרך לאכול ביום הכפורים מחמת מחלה, אם הוא מוכרח לאכול ולשתות כדרכו ממש, הרי שהוא רשאי לעשות כן. שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. אולם בדרך כלל, אין הדבר כן, אלא הוא יכול להסתפק באכילה ושתיה באופן שאינו אוכל או שותה בבת אחת כמות גדולה, אלא יעשה הפסקות בין אכילה לאכילה, ובכל פעם לא יאכל יותר משיעור של כשלשים גרם מאכל, או ארבעים גרם משקה. ולאחר כעשר דקות יאכל או ישתה שוב כמות זהה. ולפני יום הכפורים יכין לעצמו מאכלים מסודרים ושקולים בשיעור של כשלשים גרם. ויכין לעצמו כלי המכיל כארבעים גרם משקה, ובכל פעם ימלא אותו וישתה ממנו (כמו בקבוק של תינוקות וכדומה).
רחיצה וטבילה ביום הכפורים
אסור לרחוץ במים ביום הכפורים, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ולא אסרו אלא רחיצה של תענוג, אבל אם היו ידיו או שאר גופו מלוכלכים בטיט וכדומה, מותר לרחצם, כיון שאינה רחיצה של תענוג . וטבילה במקוה טהרה, אסורה גם היא ביום הכפורים.
ביום הכפורים שחרית יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ויטול שלוש פעמים לסירוגין כדרכו בכל ימות השנה, ומברך על נטילת ידיים.
לא ירחוץ פניו במים ביום הכפורים בבוקר, ואם היו פניו מלוכלכות, כגון שיש לו לכלוך ליד עיניו, מותר לרחוץ המקום המלוכלך. ומי שהוא מפונק, ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ פניו בשחרית, מותר לו לרחוץ פניו בשחרית. והאשכנזים מחמירים בזה שלא לרחוץ הפנים ביום הכפורים אפילו מי שהוא איסטניס, אלא אם כן להעביר הלכלוך סביב עיניו וכיוצא בזה.
צחצוח שיניים
אסור לצחצח שיניים ביום הכפורים. ואפילו מי שמיקל בדבר בזהירות ביום תשעה באב, לא יעשה כן ביום הכפורים.
בענין פדיון הכפרות, כבר ביארנו בשנים קודמות שניתן לעשות כפרות על ידי מעות (כסף), ונוהגים שלוקחים שטר (כמו שטר של עשרים או של חמישים שקלים) מעל ראש המתכפר או המתכפרת, ואומרים "זו חליפתך זו תמורתך זו כפרתך, אלו המעות ילכו לצדקה ותכנס (ותכנסי) אתה (את) לחיים טובים ולשלום". (כמו שמודפס במחזורים ליום הכיפורים). וכן עושים לכל אחד ואחת מבני הבית. ולשאלת רבים אנו מפרסמים מקום של תורה שידוע לנו שאפשר להעביר לשם את דמי הכפרות (אף על פי שעושים בכסף, לאחר מכן ניתן להעביר את אותו הסכום שעשו איתו כפרות בהעברה בנקאית וכדומה), והוא המוסד "תפארת רשב"י", שמנוהל על ידי אנשים יראי שמים בתכלית, הולכי תמים ופועלי צדק. להפקדת תרומות, פרטי החשבון הם: בנק דיסקונט סניף 064 חשבון 6169254 . וכן ניתן לתרום באמצעות הקישור: "תפארת הרשב"י". תזכו למצוות.
