דברי הרב יעקב ששון שליט"א, נכד מרן רבינו זצ"ל
(מתוך דברים שנאמרו ביום הכיפורים בשנה שעברה ונערכו מחדש)
אנו עומדים כעת לקראת הזמנים הקדושים ביותר בימי השנה, יום הכיפורים, אשרינו מה טוב חלקינו שנתן לנו ה' יתברך זמנים קדושים כאלה, למען נחדל מעושק ידינו. אך כשם שזה הזמן המובחר ביותר לביטול גזירות רעות, ולגזירות טובות, כן הזמן הזה הוא עת הדין, שמי שלא שב בתשובה באמת, אוי לו ואוי לנפשו. כעת הוא הזמן שהתפילות מקובלות ביותר, והוא הזמן שקובע גם כן לשאר התפילות שיבואו בימי השנה, אם תתקבלנה אם לאו!
רבותי! שנה ושנים קשות לישראל עברו עלינו, כמה צרות רבות ורעות, הן לכלל והן ליחידים, והכל נגזר בשנה שעברה ביום הכיפורים! כל כך רבים צריכים ישועה והם שרויים בצער, כעת הוא הזמן המתאים לשוב בתשובה, תשובה שלימה, ולהתפלל לה' הטוב, טוב ומטיב לרעים ולטובים, שיגזור עלינו גזירות טובות למען שמו המשותף בשמנו, שאנו נקראים ישראל על שמו.
נאמר בספר ירמיה (ד): כֹה אָמַר ה' לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם, נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים", שהמובן הוא, עליכם ללמוד מהחורשים בימות הקיץ, שמסלקים כל הקוצים, ועל ידי כך, אינם זורעים אחר בין קוצים. אף אתם, חיזרו בתשובה לפני שתבוא הרעה, כי אז תהיה תפלתכם נמאסת כשתצעקו. (כן פירש רש"י).
ובספר הושע (פ"י) נאמר: "נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת ה'", וגם שם פירש רש"י, נירו לכם ניר, עשו מעשים טובים, קודם שיבוא אליכם הלחץ, וזה יגרום לכם שתתקבל תפלתכם בעץ הצורך. לפעמים רבותי, אדם לא שב בתשובה בזמני התשובה, ואז שום דבר לא עוזר.
וכן נאמר בספר צפניה, (ב): "בְּטֶרֶם לֶדֶת חֹק, כְּמֹץ עָבַר יוֹם, בְּטֶרֶם לֹא יָבוֹא עֲלֵיכֶם חֲרוֹן אַף ה', בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ", ופירש רש"י, בטרם לדת חוק, לפני שנגזרה הגזירה, אז בקלות אפשר לבטל הגזירה, כמוץ עבר יום, כמו המוץ שעף מן התבואה בקלות, בקשו את ה' כל ענוי הארץ!
גם בגמרא במסכת סנהדרין פ' נגמר הדין (דף מד:) אמר רבי אליעזר, לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שנאמר "הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר", יש לערוך שועה לפני ה' לפני שתבוא הצרה. וכן מבואר בהרבה מקומות בתלמוד.
סיפר לי מר אבי הגאון רבי מאיר ששון שליט"א (מארגנטינה), שלאחר ימי השואה, היה הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן זצ"ל, המשגיח בישיבת קול תורה, מדבר בשיחותיו בענין השואה, ואמר שמי שהיה אז בעל אמונה ודעה נכונה, התחזק מאד ממה שאירע, כי התברר שכל הנאמר בפרשת כי תבא התקיים שם. אבל מי שלא היה בעל דעה נכונה, אדרבא, התרשל לגמרי באמונתו. אחר כך אמר, שחדל מלדבר בענין זה, כי: "אנשים אינם מבינים שיחתו". אך כאן בכל זאת אומר איזה דבר שנוגע לעת הזו.
שמעתי מניצולת שואה שסיפרה, שהיתה באושוויץ, והיו אלף ומאתיים נשים בצריף שלה, והנה לילה אחד, עמדה נערה אחת במרכז הצריף, וסיפרה בקול רם לכל הנשים, שהגיע אליה אוצר גדול ממחנה הגברים, הוציאה מתוך מחבוא מחזור של יום הכיפורים, ואמרה, הלילה הוא ליל יום כיפור, אני אקרא לכם. והחלה לקרוא מהמחזור את נוסח התפילה. וכך סיפרה, שאלף ומאתיים נשים שמעו את התפילה ובכו ובכו ובכו, נורא ואיום!
נתבונן! הלא בארץ ישראל בעת ההיא, בשנת התש"ד, גם כן עמדו יהודים והתפללו, התפללו נורא ואיום, בכותל המערבי, ובבית הכנסת החורבה ישבו כולם על הארץ והתפללו, וממש קרעו שמים בבכיותיהם, הגאון רבי יעקב עדס ורבי זלמן סורוצקין, והמקובל רבי סלמאן מוצפי ואחרים פעלו אשר פעלו, ועשה להם ה' נס, נענה לתפילתם והדיח את הצוררים מעל ארץ הקודש, אך שם, אלף ומאתיים נשים בוכות ובוכות, מתחננות מעומק לבם, אך כמו מחיצה של ברזל הפסיקה את תפילתם, מלבד יחידות שניצלו משם, כולן נהרגו, "סכות בענן לך מעבור תפילה", והטעם הוא, מפני ששם כבר נגזרה הגזירה, כבר לא היתה תקנה, תפילתם לא התקבלה בשמים. ה' ירחם.
וכן מצינו באלישע הנביא במלכים (ב, פ"ו), כאשר צר מלך ארם על ישראל, ואכלו נשים פרי בטנן, ויאמר מלך ישראל להסיר ראש אלישע מעליו כי לא ביקש רחמים, ויאמר אלישע: "הנה זאת הרעה מאת ה' מה אוחיל לה' עוד". ופירש רש"י, כי זאת אחת מן הקללות שקלל על ידי משה, "ואכלת פרי בטנך במצור ובמצוק", מה אוחיל לה' עוד, הלא לא יועיל.
למדנו רבותי, שלפני שנגזרה הגזירה, עוד אפשר לשנות, צריך לזה הכנת הלב, כמו שנאמר "תכין לבם תקשיב אזניך", וצריך תשובה באמת ובתמים, אבל ניתן לשנות, אך עם זאת, אנו הרי מאמינים בני מאמינים בשכר ועונש, ויש ביד אנשים עוונות שהם אפילו לא מעלים על דעתם, יש אדם שתפלתו אינה נשמעת כלל, והוא אינו יודע מה משמעות מעשיו, שיש עוונות שחייב עליהם נדוי, ואינו מקובל במרום, ועל הכל צריך תשובה רבה.
והנה מצות התשובה, לא בשמים היא, אמנם אוי לו לזה השב בימים הללו, ואחר כך חוזר למפעליו הרעים, שנאמר: "אשרי אדם לא יחשוב לו ה' עון, ואין ברוחו רמיה", ופירש מרן החיד"א, מה הפירוש שאין ברוחו רמיה? שאין יראתו רק בימי הדין, ראש השנה ויום הכיפורים, אלא יראתו בלי רמיה, יראה תמידית.
ומאידך גיסא, אמרו בירושלמי (פרק בתרא דברכות, הביאו רשב"ם בתרא קי.), על יהונתן בן גרשום בן מנשה, שהיה כהן לע"ז לפסל מיכה, והוא היה נכד של משה רבינו. ולכן נקרא בן מנשה, מפני כבודו של משה. ושאלוהו איך אתה, נכד של משה רבינו, עושה כן? השיב להם: כך מקובלני מבית אבי אבא, לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה, ואל יצטרך לבריות, והוא סבר שהכוונה, עבודה זרה ממש, אך אין זו הכוונה, אלא עבודה שזרה היא לו, כמו שאמרו בפסחים (קיג.), פשוט נבילתא בשוקא, פשוט נבלה בשוק, ואל תצטרך לבריות, והוא טעה וסבר עבודה זרה ממש.
כשמלך דוד, ראה שממון חביב עליו, מינהו על האוצרות, שנאמר: "ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות". ושאלו בגמרא, והלא יהונתן שמו, ומדוע נקרא שמו שבואל? אלא ששב לאל בכל לבו. ומפורש בירושלמי, שאחר כך מלך שלמה, והחליף את כל המינויים של אביו, ונעשה יהונתן עני וחזר להיות כהן לפסל מיכה.
נתבונן! כשהיה יהונתן עני, חטא לה', כשנעשה עשיר, חזר בו, וכשחזר לעוניו, שוב חטא, אם כן איך נקרא "שבואל" ששב לאל בכל לבו? אלא מאחר וקבלתו באותה שעה היתה קבלה אמיתית, אף על פי שגלוי וידוע לפני ה' שיחטא, בכל זאת נחשב לו ששב לאל בכל לבו.
לכן רבותי יש לשים לב, כי עתה מחליטים עבור הכל מה יהא עליהם, ויש לשוב בתשובה שלימה, ובדמעות וחרטה באמת, יחשוב כל אדם לעצמו, איך החלפתי עולם חולף בעולם עומד לעד לעולם (הוא לשון רבינו יונה בשע"ת), ואמרו רבותינו (בשבת קד.), אם הרשע חוזר בו, אומר הקדוש ברוך הוא, אני קושר לו כתר.
כעת השעה קצרה, עלינו להרבות בתפלה ובתשובה לפני ה', כל אחד במה שיודע שקיבל עליו לשוב בתשובה, ולהתחנן לפני ה', להבין את משמעות הזמנים, וגם בל נשכח את אחינו בית ישראל השרויים בחושך, כמו שאמרו בגמרא, (ב"מ, לג:) על אותם עמי הארץ ששונאים תלמידי חכמים, שמא תאמר, אבד סברם ובטל סכויים? כלומר, אין לרשעים תקוה, תלמוד לומר, "ונראה בשמחתכם", שגם להם תהיה תקוה טובה. עלינו להתחנן לה' ולכוין, שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, וה' יזרוק עלינו מים טהורים ויטהרנו באתערותא דלעילא, יש להבין את גודל השעה, ולהתפלל בדמעות, כמו שנאמר בספר ירמיה, "בִּבְכִי יָבֹאוּ (כלומר בתפילה), וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם, אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא.
