בפרשת השבוע, נלמד על מצוות "פרה אדומה", שהיתה נשחטת ונשרפת בהר הזיתים, ולאחר מכן היו מזים מאפר הפרה על אדם שהיה רוצה להטהר מטומאת מת.
בזמנינו אין לנו אפר פרה אדומה, עד שיבוא משיח צדקינו, ונזכה להטהר מכל טומאותינו, ואז נזכה שיערה עלינו ה' רוח ממרום, להבין את דברי תורתו וסתריה, וכמו שכתב מרן החיד"א, שהרב רבינו האר"י זכה להזאת אפר פרה אדומה, על ידי אליהו הנביא, כדי לזכות להבנת סודות התורה.
בראשית הציווי על מצוות הפרה, נאמר: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה", ומדוע דוקא על מצוה זו נאמר "חוקה"? מסבירים רבותינו: לפי שהשטן ואומות העולם מצערים את ישראל ואומרים, מה המצוה הזו? ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה "חוקה", "גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ".
ומדוע נאמר: זאת חוקת "התורה"? היה צריך להיות כתוב "זאת חוקת הטהרה", או "זאת חוקת הפרה", מדוע כאן נאמר "תורה"? אלא ללמדינו, שכל התורה כולה היא כמצוות פרה אדומה, ועלינו לקבלה, גם בלי טעם, ואשרי הלומד ומעיין, וזוכה שמגלים לו סתרי תורה, לעמוד על טעמיהן האמתיים של המצוות.
כיוצא בזה דורשים רבותינו על מה שנאמר בתורה לגבי דיני טומאת מת: "זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל", מדוע נאמרה כאן "תורה"? אלא ללמדינו, שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה! והכוונה בזה בין השאר, שממית את דעתנותו, והולך בתומו, באמונה שלימה שהתורה כולה אמת, ורבו טעמיה וסודותיה עד אין חקר.
אדם כזה, איש או אשה, שמקבל את התורה באמונה שלימה ובשלימות, הן את התורה שבכתב והן את התורה שבעל פה, עליו נאמר: "מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו", כי גם מן השמים, אם יעסוק בתורה יזכה לטעמי תורה, וגם מי שלא זוכה, זוכה על כל פנים להיות מושגח מן השמים, אפילו לפנים משורת הדין, אפילו למעלה מן השכל!
וכך מספר הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, שסיפר לו הגאון רבי אברהם יפהן זצ"ל, מעשה שהיה:
היה בחור פשוט, נער בער, טיפש וסכל, והכל היו מרחמים עליו, מה יהא בסופו? איך יפרנס את עצמו? איך יסתדר בחיים?
ומה באמת היה בסופו? היו לו כמה פרוטות, והוא קנה בהן טופס הגרלה (כמו "לוטו") ומילא אותו במספרים. לאחר כמה ימים, העיר כולה רעשה וגעשה, הוא ניחש נכון את המספרים שעלו בגורל! שלושת הספרות (לצורך הסיפור, שהרי היו יותר ספרות) שהבחור מילא, היו: 415. הנער זכה בסכום אגדי של חמשת אלפים רובל, סכום עתק באותם הימים!
גאה בעצמו התהלך הנער, וכשהחמיאו לו כולם על מזלו הטוב, אמר: "לא היה כאן מזל! היתה זו הארה משמים"! שאלו אותו, איזו הארה? והלה השיב:
בתחילה, לא עלה על דעתי כלל וכלל להשתתף בהגרלה! אבל ראיתי בחלומי, את המספרים: 17, 18, 370. הבנתי שמראים לי מן השמים את מספרי המזל!
לא הבינו: "הלא היו רק שלוש ספרות שהיה עליך למלא"!
חייך חיוך גדול והוסיף: זהו! צריכים פקחות בחיים! מן השמים רצו שאצרף את המספרים, 17, ועוד 18, ועוד 370, הרי יצא: 415! ואכן! זהו המספר שעלה בגורל!
חשב אחד מן השומעים ותמה, אבל צירופם של המספרים יוצא רק 405!!!
ככה? השיב הבחור, אם כך, איזה מזל שאיני יודע חשבון!
מעשה שהיה, ומה רצה הגאון לומר כשסיפרו? שאנו לא יודעים מאומה. לא מבינים כלום, לא מה טוב ולא מה רע, החיסרון לפעמים יכול להיות יתרון, והיתרון חיסרון, עלינו מוטל למסור את עצמינו על בוראינו, בשכל טוב, בשיקול דעת, אך לדעת תמיד, הכל בידי ה' יתברך, שנתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכינו, והוא משגיח עלינו למעלה מהשגתינו, ועלינו מוטל לעשות רצונו כרצונו, ולהתפלל אליו שימלא משאלות לבנו לטובה!
שבת שלום!
