בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה.
אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור לנהוג בה דיני אבלות, אמרו חכמים שבסעודה זו (שהיא סעודה שלישית של שבת קודם תחילת התענית), אוכל אדם ושותה כל צרכו, "ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו".
ובדברי הפוסקים מצאנו בביאור דברי רבותינו שני פירושים, שיש אומרים שמה שאמרו רבותינו שאדם מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, אין הכוונה בזה שאסור להמנע ממאכלי בשר ושתיית יין ביום השבת, אלא שאם רוצה אדם לאכול בשר ויין בסעודה זו, רשאי לעשות כן, אבל בכל זאת ראוי להימנע מאכילת בשר ושתית יין וכדומה בסעודה מפסקת אף על פי שהיא חלה ביום שבת, וזאת מפני אסונינו הגדול בחורבן הבית.
אבל לדעת רוב רבותינו הראשונים, פירוש דברי רבותינו הוא כפשוטם, שאין להמנע מאכילת בשר ושתיית יין ביום שבת אף בסעודה המפסקת, מפני כבוד השבת. ובספר שבלי הלקט (לרבינו צדקיה בן רבי אברהם הרופא שחי לפני כשמונה מאות שנה בעיר רומא שבאיטליה), הביא תשובת רבינו קלונימוס איש רומי שהשיב לרבי יקר, שאם חל תשעה באב ביום ראשון התירו הגאונים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, מפני כבוד שבת, ואין צריך לשנות שולחנו בשבת, ובלבד שיש לו לישב בדאבת נפש שלא לנהוג בשמחה.
וכן יש לנהוג להלכה ולמעשה, שבסעודה מפסקת שחלה ביום שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), אין להימנע מאכילת בשר וכדומה (וכן מותר לשיר זמירות שבת בסעודה זו מפני כבוד השבת).
