שאלה: האם יש חובה לברך ברכת המזון דוקא במקום שאכלו את הלחם, או שאפשר לברך גם במקום אחר?
תשובה: האוכל סעודה של פת, חייב לברך ברכת המזון במקום שאכל. כלומר, שלא ילך למקום אחר ויברך שם, אלא ישאר לשבת במקום שבו אכל, ויברך. ורק אחר כך יוכל ללכת לדרכו.
יצא והלך למקום אחר
ועלינו לבאר את הדין, אם יצא כבר ממקומו והלך למקום אחר, האם חייב לחזור למקום האכילה כדי לברך, או שרשאי לברך במקום שהלך אליו.
ובזה הדבר תלוי, שאם עזב את מקום האכילה במזיד (דהיינו בכוונה), הרי שצריך לחזור למקומו הראשון, כדי לברך שם ברכת המזון. ואינו רשאי לברך במקום שהוא נמצא בו.
ואם היה הדבר בשוגג, דהיינו, ששכח לברך ברכת המזון והלך למקום אחר, ונזכר שהוא צריך לברך, נחלקו רבותינו הראשונים אם חייב לחזור למקומו הראשון אם לאו. ומרן השלחן ערוך (בתחילת סימן קפד) כתב בזו הלשון: אם עקר מקומו בשוגג, להרמב"ם ולרבינו יונה יברך במקום שנזכר, ולהרא'ש יחזור למקומו ויברך. עד כאן.
ונסתפקו רבותינו הפוסקים, אם כוונת מרן השלחן ערוך לפסוק כשיטת הרמב"ם ורבינו יונה, שאם יצא ממקומו בשוגג, אינו צריך לחזור למקומו, או שדעת מרן כשיטת הרא"ש, שאף בשוגג חייב לחזור למקומו.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, כתב שדעת מרן, לפסוק כהרמב"ם ורבינו יונה, שהם הרבים, כנגד הרא"ש שהוא יחיד, ועל כן להלכה, אינו חייב לחזור למקומו הראשון כדי לברך. ומלבד מה ששיטת הרמב"ם ורבינו יונה היא דעת רוב הפוסקים, יש להוסיף על כך גם את העובדה שמרן השלחן ערוך ייסד את חיבורו על פי דברי הרמב"ם, וכמו שכתב מרן בעצמו בספרו שו"ת אבקת רוכל, שהרמב"ם הוא גדול הפוסקים אשר כל קהילות ארץ ישראל וארצות המזרח והמערב נוהגים על פיו, וקבלוהו עליהם כרבם. (והאריך בזה מרן זצוק"ל בספרו).
נמצא אם כן שהעיקר ההלכה כדעת הרמב"ם, שאם יצא בטעות ובשוגג, ואחר כך נזכר ששכח לברך ברכת המזון, מברך במקום שנזכר שצריך לברך. אמנם אם החמיר על עצמו לנהוג כדעת הרא"ש, וחזר למקומו ובירך, תבא עליו ברכה.
ולסיכום: חייב אדם לברך ברכת המזון במקום שבו אכל. ואם טעה והלך למקום אחר, אז הדין הוא, שאם עשה כן בכוונה, חייב לחזור למקומו הראשון ולברך, ואם עשה כן בשוגג, מעיקר הדין אינו חייב לחזור למקומו הראשון, והמחמיר לחזור למקומו הראשון גם כאשר היה הדבר בשוגג, תבא עליו ברכה.
