רבים שואלים, השנה, שיחול יום עשרה בטבת מחר, ביום שישי, כיצד יש לנהוג לגבי תפילת מנחה בערב שבת?
המנהג בכל ימות השנה
בדרך כלל בימי שישי, נוהגים להתפלל תפילת מנחה בבית הכנסת סמוך לשקיעת החמה, ולאחר מכן אומרים קבלת שבת, ולאחר מכן תפילת ערבית.
כאשר חלה תענית ביום שישי, יש שמעדיפים להקדים את תפילת המנחה, ולהתפלל בשעה מוקדמת, ולאחר מכן כולם חוזרים לביתם, ובאים לבית הכנסת לקראת ערב לקבלת שבת ולתפילת ערבית בלבד.
אולם יש לדעת שאין הדבר נכון לעשות כן. ונסביר את הדברים:
ברכת כהנים במנחה
בכל ימות החול, הכהנים, שמברכים את העם בברכת כהנים, אינם נושאים כפיהם אלא בתפילת שחרית, ולא בתפילת מנחה, מפני שברכת כהנים דומה לעבודה בבית המקדש, ואסור לכהנים לעבוד בבית המקדש כשהם שתויי יין, ולכן אסרו רבותינו באופן מוחלט לברך ברכת כהנים בתפילת מנחה, מפני שרוב העם (בזמנם) שותים יין בסעודתם.
זו הסיבה שאין ברכת כהנים בתפילת מנחה.
מנחה של תענית
ובגמרא במסכת תענית (דף כו:), מבואר, שבזמנינו (כלומר, כבר בזמן הגמרא), נהגו הכהנים לשאת את כפיהם ולברך את העם בתפילת מנחה של התענית, מפני שבתעניות, הכהנים בלאו הכי לא אוכלים ולא שותים שום דבר, ואין חשש שיהיו שתויי יין. אך אף על פי כן, מבואר בגמרא שגזרו רבותינו שלא לשאת כפים גם ביום תענית, שמא יבואו לשאת את כפיהם בימים שאינם ימי תענית. ולכן ביום הכיפורים, הכהנים לא נושאים את כפיהם בתפילת מנחה. ורק בתפילת נעילה, שהיא ממש סמוכה לסוף היום, התירו חכמים לכהנים לברך את העם, שאין הדבר דומה לתפילת מנחה שבכל יום.
אולם בשאר התעניות, הכהנים נושאים את כפיהם בתפילת מנחה, מפני שתפילת מנחה בתעניות, היתה בדרך כלל ממש סמוך לשקיעת החמה, ואז אין הדבר דומה לתפילת מנחה שבכל יום, וכפי לשון הגמרא: "כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כפייהו, כתפילת נעילה דמיא", כלומר, כיון שהתפילה בתענית היא סמוכה לשקיעת החמה, ואז פורשים את כפיהם, דומה הדבר לברכת כהנים שאנו עושים בתפילת נעילה.
למדנו מן הדברים, שציבור שמתפללים תפילת מנחה בתענית בשעה מוקדמת, אין הכהנים רשאים לישא את כפיהם ולברך את הציבור. וכן כאשר חלה התענית ביום שישי, אם יקבעו את זמן תפילת מנחה לשעה מוקדמת, לא יוכלו הכהנים לברך את הציבור. ורק אם יקבעו את תפילת המנחה כפי שרגילים תמיד, סמוך לשקיעת החמה, אז יוכלו הכהנים, לברך את עמו ישראל באהבה.
הדין למעשה
לכן הנכון הוא לקבוע את זמן תפילת מנחה סמוך לשקיעה, (לא יותר מארבעים דקות קודם השקיעה), כדי שיוכלו הכהנים לברך, והעם להתברך. וכן פסק מרן זצ"ל בספרו חזון עובדיה על התעניות (עמוד צג).
וה' יהפוך לנו את כל הימים הללו לששון ולשמחה, ונראה במהרה בישועת ישראל, בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
