מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נאמר בפרשת השבוע: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
ידוע, שבכל מקום שמוזכר בתורה השם "אלוקים", הכוונה היא למידת הדין. ואילו כאשר מוזכר שם ה' ממש, באותיות יו"ד וה"י וי"ו וה"י, אז הכוונה היא למידת הרחמים. וכאן, בבריאת העולם, מוזכר שם "אלוקים". ומכאן אנו למדים שהעולם נברא במידת הדין.
דרשו רבותינו, (במדרש אבכיר ובפרקי דרבי אליעזר סוף פרק כב), שבשעה שעמדו דור המבול והשחיתו את דרכם, באו שני מלאכים, שמחזאי ועזאל, וטענו לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם! "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ", היה לך להסתפק בעליונים, מלאכי השרת, השרפים והאופנים, ולשם מה לברוא את האדם? הנה, האדם מלא חטאים!
השיב להם הקדוש ברוך הוא: גלוי וידוע לפני, שאילו אתם הייתם שרויים בארץ, היה שולט בכם יצר הרע! אמרו לו, תן לנו רשות ונדור יחד עם הבריות, ואז תראה איך אנו מקדשים את שמך בעולם! נתן להם רשות.
כאשר ירדו, ראו את בנות האדם כי יפות הנה, עמדו וקלקלו, ולא יכלו לכבוש את יצרם.
ועל כך היה מליץ יושר, הגאון רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, שמהטעם הזה אין המלאכים יכולים לשבת בדין בימים הנוראים ולדון את ישראל, שהרי הלכה רווחת, "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", אם כן, איך המלאכים יוכלו לדון את בני האדם? ולכן אמר דוד המלך, "מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים". וכן זכינו בסיום יום הכיפורים, בזמן תפילת הנעילה, שאז הקדוש ברוך הוא דן אותנו בכבודו ובעצמו, לחיים טובים ולשלום.
נחזור לפרשה. שכאמור, ברא ה' את העולם במידת הדין. ומסביריםרבותינו, שבתחילה, ביקש הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם במידת הדין, אולם אחר כך ראה שאין העולם יכול להתקיים בהנהגה כזו, ושיתף את מידת הרחמים, ולכן בהמשך הפרשה נאמר: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם", שאז שיתף הקדוש ברוך הוא את מידת הרחמים, ולכן נאמר "ה' אלוקים", ולא נאמר רק "אלוקים" כפי שנאמר בתחילת הפרשה.
אולם עלינו להבין, שהרי אצל הקדוש ברוך הוא, לא שייך דבר כזה, מעשה ואחריו מחשבה וחרטה, ואם כן, מה שאמרו שבתחילה חשב לברוא את העולם במידת הדין, ואחר כך שיתף את מידת הרחמים, אין הכוונה שהיה כאן שינוי בהנהגה. אלא מה שנאמר בתחילה "בראשית ברא אלוקים", הרי מיד נאמר: "את השמים", ורק אחר כך "ואת הארץ", כי את השמים, את העולמות העליונים, מקום המלאכים, ברא ה' במידת הדין, אולם לאחר מכן נאמר: "ביום ברוא ה' אלוקים", ומה ברא? "ארץ", ואחר כך "ושמים", לגבי בריאת הארץ, היה עליו לשתף את מידת הרחמים עם מידת הדין.
וכל כך למה? מפני שלגבי העולמות העליונים, שם אין מציאות של יצר הרע, אין חומריות, לכן שייך להנהיג את הכל במידת הדין, שהרי המלאכים הם "גיבורי כח עושי דברו", אולם בני האדם, שנמצאים ב"ארץ", הם הרי בעלי חומר עכור, יש להם יצר הרע, לכן הם זקוקים למידת הרחמים.
אולם עדיין ישנה מציאות של מידת הדין גם בעולם הזה. ואת מי דן ה' על פי שורת הדין ממש? את החסידים הקדושים, השרידים אשר ה' קורא, כמו רבי חנינא בן דוסא, איתם נוהג ה' במידת הדין, כמו שנאמר "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד", שמי שנמצא כביכול "מסביב" לה' יתברך, שהוא קרוב לפניו, איתו ה' מדקדק כחוט השערה, וכמה שאותם צדיקים קרובים יותר לה', ויראים יותר מה', כך ה' מדקדק איתם יותר.
ויש לדעת עד היכן הדברים מגיעים, שגילה לנו רבינו האר"י, שישנם אנשים, ואפילו צדיקים, שאפילו אחרי כמה שנים מאז שנפטרו מן העולם, שוב ושוב דנים אותם, מפני שגם כאשר אדם נמצא בגן עדן, בכל שנה דנים אותו, מפני שלפעמים יש להעלותו למדרגה גבוהה יותר. לדוגמא, אדם שפעל בעולם הזה לזכות את הרבים, או שהניח בנים צדיקים, הרי שזכויותיו מתרבות עוד ועוד, והוא עולה ממדרגה למדרגה בגן עדן, אך כאשר באים להעלותו ממדרגה למדרגה, דנים אותו שוב, ומדקדקים היטב, אם ראויים הם לאותה מדרגה, ולפעמים, יוצא אדם מגן עדן ונענש על מעשים שעד עתה לא דיקדקו איתועליהם, וכל זה מפני עומק הדין.
וכך סיפר רבינו האר"י, שהיה תלמיד חכם אחד, שדנו אותו בשמים לגן עדן, מפני שהניח הרבה תלמידים בעולם, שהיו צדיקים ועוסקים בתורה, אולם אחרי מאות שנים כאשר חזרו לדון אותו לפי מדרגתו, הענישו אותו על דיקדוק גדול, שפעם הלך ברחוב במקום שלא היה עירוב, ונכנס עפר לנעליו, והוא לא טרח להוציא את העפר והלך איתוברשות הרבים.
אף על פי שמן הדין, אין ספק שאדם זה היה פטור על מעשיו, מכמה טעמים, בכל זאת הענישוהו, לפי גודל מעשיו ומדרגתו הרוחנית.
לכן אדם צריך לדעת, שאין גבול לעומק הדין, ואין גבול למעלה שאדם יכול להגיע אליה, ועליו להזהר ולהשמר מאד, ולא לזלזל בשום ענין רוחני, שהרי בסופו של דבר, הוא עתיד לתת דין וחשבון על מעשיו. אך מי שמשתדל בכל דרכיו לעשות את רצון ה', מן השמים יעזרוהו גם כן, שלא יבוא לידי מכשול.
שבת שלום ומבורך!
