הלכה ליום חמישי כ"ו ניסן תשפ"א 8 באפריל 2021

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

צ׳רלי שישפורטיש (פורת) בן אנטואנט ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

בנו

כל כנסיה (אסיפה) שהיא לשם שמים סופה להתקיים

הגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל "חפץ חיים", "ומשנה ברורה", בהיותו כבן תשעים שנה, קרא לאסיפה של כל הרבנים וראשי הישיבות שבמחוזות וילנא גרודנא וסובלק. להתאסף ביום ג' סיון תר"ץ (1930), להשיא עצה לחזק את מוסדות התורה מבחינה חומרית, וגם להרבות את התורה בין בני הנעורים, כי בהשפעת המשכילים שבדור ההוא, נמסרו הילדים בידי זרים, לחנכם בתרבות זרה, כמו שידוע שבעוונות הרבים באותם הימים, רוב יהדות ארצות אירופה, רוסיה ופולין, התדרדרה לאין שיעור מבחינה רוחנית, ורבים מאד עזבו את דתינו.

כל ציבור הרבנים והקהל הקדוש המתינו בדריכות לזקן שבחבורה הגאון החפץ חיים, ובשעה שנכנס לאולם, כל הקהל חרד לקראתו ועמד על רגליו. והרב הגאון הישיש רבי שלמה גורדון, התקרב אליו, ובירך בקול רם ברכת "שהחינו", ו"אשר חלק מחכמתו ליראיו" (כמו שביארנו בהלכה יומית בענין ברכת שהחיינו על הרואה את אהובו, ולענין ברכת שחלק מחכמתו ליראיו על גדול בדורו).

הגאון רבי חיים עוזר פתח את האסיפה בציינו שהאסיפה נקראה לפי דרישתו של מורינו החסיד שבכהונה חמדת כל ישראל מרן החפץ חיים, כדי לחזק את קיומם של מוסדות התורה. המשיך הרב ואמר, המשנה ביומא (יט:) אומרת, ביקש הכהן הגדול להתנמנם בליל יום הכפורים (לפי שהיה זקן), פרחי כהונה (הכהנים הצעירים), מכין לפניו באצבע, (מכים לפניו באצבע בכדי לעורר אותו). מפליא הדבר, שתחת שאנו הצעירים (יחסית) נעורר את הכהן הגדול הזקן של זמנינו, ובל נניח אותו להתנמנם, המציאות היא להיפך, והוא איננו מניח לנו להתנמנם, ועלינו לעבוד שכם אחד להחזיק במעוז תורתינו הקדושה, ושיהיה לכל ישראל זכות בהחזקת התורה, והמשכיותה בקרב ילדי ישראל.

בנאומו של החפץ חיים, אמר, עינכם הרואות שבשנות זקנותי טרחתי לבא אליכם כי אמור אמרו לי, שמכאן תצמח טובה לתורה, ואם לאדם זקן בגילי כדאית היתה הטרחה לבא ממרחק בשביל התורה, קל וחומר לכם, שחייבים אתם לעשות כל מה שאפשר שלא תשכח התורה מישראל. בנוהג שבעולם, אדם שמבקש לקנות סחורה שאיננו מבין את טיבה ביותר, שואל הוא למבינים הגדולים ממנו. בייחוד, משרואים שסוחר ותיק רודף אחר סחורה זו, וחפץ באמת לקנותה, אזי בטוחים בודאות, כי הסחורה היא משובחת ושווה את דמיה.

אודות תורתינו הקדושה נאמר, כי מלאכים חפצו לקבלה, שנאמר (בתהלים, ח, ב), תנה הודך על השמים. דבר המובן הוא, שמאחר שהתורה היא כולה רוחנית, הרי המלאכים המורכבים מרוחניות בלבד, הם המבינים היותר את ערכה של התורה. מעתה, מה גדולה צריכה להיות השמחה לכשמשה רבינו ניצח את המלאכים (בויכוח) וקיבל את התורה בשבילינו.

עליכם להגביר חיילים להצלת ילדי ישראל שלא יפלו בידי זרים, בבתי ספר של החפשים שמתחנכים שם בשיטות ודעות כוזבות, בכפירה בה' יתברך, או בזלזול במצוותיו, ואינם יודעים כלל מתורתינו הקדושה וקיום מצוותיה, ונעשים בנים כחשים (כמו מכחישים) לה' ולתורתו. אוי לעינים שכך רואות, ואוי לאזנים שכך שומעות, וכמה צער יהיה להורים בעולם הבא, כשיוציאו אותם מגן עדן לראות את בניהם. וכמו שכתב הגר"א על הפסוק (במשלי כט יז), יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. שכאשר הבן רשע, אפילו אם אביו צדיק, מוציאים אותו מגן העדן ומוליכים אותו לגיהנם, למען יראה שם את בנו אשר לא חינכו בדרך התורה וקיום מצוותיה. וזהו שכתוב, יסר בנך ויניחך, במקומך בגן עדן, וגם יתן מעדנים לנפשך.

המשיך הגאון החפץ חיים ואמר, כי כיון שבאסיפה ודאי ידונו על אודות חינוך הבנים, אמרתי לזרז את כל הרבנים שבכל עיר ועיר להשגיח בשבע עינים, ולייסד לכל אחד בעירו מוסד חינוכי בדרך התורה, עם מורים ומחנכים טובים ויראי שמים, שילמדו את בניהם על טהרת הקודש, שאם לא כן, יהיו הרבנים נתבעים בעולם הבא שמדוע לא השגיחו על כך, ולא גילו מוסר לאזניהם של ההורים של הילדים, ואוי לאותה בושה אשר תכסה את פניהם לעתיד לבא, על שהיה בידם למחות ולא מיחו.

על כן, סיים החפץ חיים את נאומו, בואו אחי, בואו רעי, ונעשה ככל יכלתינו להציל את הדור החדש מכליון רוחני, ולחנכם לתורה ולמצוות, כי חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

לקריאת ההלכה

דיני חג הסוכות

לפי בקשת מנויים רבים ולתועלת הציבור, הנה אנו מגישים קיצור דינים הנצרכים לימי חג הסוכות הבאים עלינו לטובה הסוכה צריכה להעשות משלש דפנות וסכך, ואת הדפנות ניתן לעשות מכל דבר העומד בפני רוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות. אם עושים את הדפנות מברזל או פלסטיק וכיוצא בזה מדברים שאין......

לקריאת ההלכה

חודש הרחמים – חודש אלול

היום יום ראשון, בו חל ראש חודש אלול (היום הוא היום הראשון של ראש חודש אלול), שהוא תחילה וראש לימי הרחמים והסליחות. המקור לימי חודש אלול שנינו בפרקי דרבי אליעזר, ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, וביום י"ז בתמוז שבר ......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"א

אתמול, ביום שבת קודש, חל ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום ראשון (ממוצאי שבת), יחול יום תשעה באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שלמדנו, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנ......

לקריאת ההלכה


דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"א), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשּׁ......

לקריאת ההלכה

תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה, לשמוע קול תרועת שופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ומאחר וכל התקיעות, חובה עלינו לשומען, לכן אסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן שאסור לדבר בזמן התקיעות עצמן, אלא יש להיות בשקט, ולהאזין לקול השופר. ומשעה שבירך את ברכת "לשמוע קול שופר", (או שיצא ידי חובת......

לקריאת ההלכה