מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין הרבני בתל אביב, עבור "הלכה יומית".
השבת נקרא: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם", פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה, יום בו הקדוש ברוך הוא דן את העולם כולו בכלל, ואת האדם הפרטי בפרט, כמו שאנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה "ועל המדינות בו ייאמר איזו לחרב איזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשבע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות מי לא נפקד כהיום הזה".
ודרשו רבותינו בדרך רמז "אתם ניצבים היום", אם אדם רוצה להרגיש שהוא ניצב, דהיינו עומד יציב וזקוף ללא חשש מיום הדין, הרי שעליו להרגיש "לפני ה' אלוהיכם", אם אדם יחנך עצמו להרגיש תמיד שהוא ניצב ועומד לפני ה' בבחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד", הרי שמובטח לו שלא יחטא, וכפי שאמרו רבותינו במסכת אבות (פרק ב משנה א) "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לדבר עבירה דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך הספר נכתבים".
והנה חלק מהעניין להרגיש שאדם ניצב לפני ה', הוא בקביעת עיתים ללימוד תורה ומוסר בבתי מדרשות ובתי כנסיות, וכדברי הגמרא במסכת קידושין (דף ל ע"ב), "אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע), מושכהו לבית המדרש", דהיינו אדם שמרגיש כי קשה לו בהתמודדות היום יומית נגד תאוות לבו, שהרי כבר נאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכל מחשבות לבו רק רע כל היום, הרי שעליו ללכת לבית המדרש, ללמוד תורה ומוסר, כדי שיוכל לעמוד איתן כנגד יצר הרע המושך אותו לכיוונים שליליים.
בשיר השירים בסופו (פרק ח פסוק יד) נאמר "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים על הרי בשמים", וצריך להבין, מדוע להידמות לצבי או לעופר האיילים ומה המיוחד בהרי בשמים?
כדי להבין זאת, נקדים, כי בימי קדם היה תחביבם של שרים ורוזנים לצאת ליער לצוד חיות, הם היו רוכבים על סוסים אבירים, כשלפניהם היה רץ כלב ציד בעל חוש ריח מפותח, והוא היה מגלה היכן יש חיות כדי לרדוף אחריהם כדי לצוד אותם. והנה באחד ממסעות הציד הללו, חש כלב הציד בריחו של צבי הנמצא באזור, ומיד החל לרוץ אחריו, כשהשר היושב על הסוס רודף אחרי הצבי לפי הכוונתו של כלב הציד.
הצבי שחש בסכנה, החל בורח, אך לכלב הציד שלו היה חוש ריח מפותח, והוא לא הרפה, ורדף אחר הצבי לפי חוש הריח לכל מקום בו ברח הצבי, והשר הצייד בעקבותיהם. כשראה הצבי שאין לו סיכוי, נכנס מיד לתוך פינה בה צמחו שושנים עם ריח משכר והתחבא שם בינות לשושנים, ואז קרה הבלתי יאומן, כלב הציד נעצר ואיבד את מקום הימצאו של הצבי, שהרי מהרגע שנכנס הצבי לתוך השושנים, ריח השושנים האפיל על ריחו של הצבי, וכלב הציד איבד את הצבי וכך נצלו חייו.
הנמשל, יצר הרע נמשל לכלב הציד, והאדם נמשל לצבי, ויצר הרע רודף אחרי האדם להחטיאו ולא מרפה ממנו, אך אם האדם יכנס לבית המדרש ויעסוק בתורה, הרי זה כצבי שנכנס לתוך השושנים, וריח השושנים גורם לאויב לאבד את טרפו, כך זכות לימוד התורה גורמת לכך שיצר הרע מאבד את הזכות להחטיא את האדם וכך ניצל האדם ממנו, וזהו מה שאומר שלמה המלך בשיר השירים, ברח דודי (דהיינו האדם שרוצה להינצל מיצר הרע) ודמה לך לצבי או לעופר האיילים על הרי בשמים, (כך האדם שיכנס לבית המדרש וילמד תורה ינצל מיצר הרע כמו אותו צבי שנכנם לבשמים וניצל מאויבו).
לקראת השנה החדשה נקבל על עצמנו להתחזק יותר בהרגשה שאנו בכל רגע ניצבים לפני ה', שיהיה מורא שמים עלינו לפחות כמורא בשר ודם, נשתדל לבלות את זמנינו היקר יותר בבית המדרש, ונזכה לשנה טובה ומבורכת, בכל מכל כל, אמן.
שבת שלום
