הלכה ליום ראשון ז' אייר תשפ"ב 8 במאי 2022

ההלכה מוקדשת להצלחה עבור

התורם

הוקדש על ידי

ג.י

כף זכות – מעשה שהיה בירושלים

שנינו בפרקי אבות: "יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת".

כלומר, כאשר אנו רואים את אחד ממכרינו, שעושה מעשה לא ברור, שאפשר לומר שאותו אדם ממש חוטא במעשיו, אך מצד שני אפשר גם לומר שהוא עושה כהוגן מחמת איזו סיבה, עלינו להטות את הדברים לכף זכות, ולחשוב בלבנו שמכרינו לא עשה דבר איסור.

מעשה נורא בענין זה סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל:

בימי מלחמת העולם הראשונה, שררה בירושלים עניות נוראה, אנשים ונשים גוועו ברעב פשוטו כמשמעו, כל אחד עשה כל אשר לאל ידו אך ורק כדי להשיג פרוסת לחם. ביצה נחשבה באותם הימים לאוצר של ממש.

והנה, יהודי אחד מבני ירושלים, חסך במשך כמה שנים פרוטה לפרוטה, עד שהיה בידו מטבע זהב "נפוליאון" שלם. זה היה מטבע יקר המציאות, שבו יכל אותו אדם לפרנס את עצמו ואת משפחתו במשך תקופה לא קצרה. את המטבע, הניח היהודי על שידה גבוהה שהיתה בביתו, באומרו בלבו, יבואו ימים קשים, ואז אפדה את המטבע ואקנה תמורתו מזון לבני ביתי.

באחד הימים, טיפס בנו הקטן של אותו יהודי, ולהפתעתו ראה מטבע נוצץ מונח על הארון. נטל את המטבע, ומיהר לאחת החנויות, ברצותו לקנות תמורת המטבע כמה עוגיות.

בדרכו, ראה אותו אחד מבני ירושלים, שהיה ממש מורעב, והנה הוא רואה ילד קטן הולך עם מטבע "נפוליאון" בידו. אמר אותו ירושלמי בלבו, אוה אוה! עוד ישנם עשירים בירושלים! איך אנשים שולחים ילד קטן עם כזה מטבע! וכאשר בטנו של אותו ירושלמי מקרקרת מרוב רעב, עלתה מחשבה רעה במוחו, ניגש אל הילד ואמר לו, ילד ילד! מה יש בידך? הראה לו הילד את המטבע, אמר לו הירושלמי, בוא ואני אתן לך מטבע הרבה יותר חשוב! לקח מטבע פרוטה של נחושת, נתן אותו לילד, תמורת מטבע הנפוליאון. המשיך הילד בדרכו לחנות, הראה לסוחר המוכר בחנות את מטבע הנחושת, וקיבל תמורתו כמה עוגיות.

כעבור כמה שעות, הבחין היהודי, בעל המטבע, שמטבע הזהב שלו אבד ממקומו! הוא וכל בני ביתו החלו הופכים כל פינה בבית, מחפשים ומחפשים, אך מטבע, אין! לפתע נענה הילד הקטן ואמר לאביו, אבי! אני נטלתי את המטבע, והלכתי לחנות, וקניתי תמורתו כמה עוגיות, כי הייתי רעב! (מה שאירע בדרך, פרח מזכרונו של הילד הרך).

מיהר האב עם בנו אל החנות, ניגש בכעס אל הסוחר ואמר לו, בני בא הנה עם מטבע נפוליאון, ואתה לא מתבייש לנצל את תמימותו! גזלת ממנו את המטבע תמורת כמה עוגיות! השיב הסוחר, לא היו דברים מעולם! בנך אמנם היה כאן, אך מטבע זהב לא היה בידו, כי אם פרוטת נחושת עלובה!

ניגש האב ותבע את הסוחר לדין תורה לפני אחד מגדולי ירושלים. שמע הרב את טענות הצדדים, ופסק, הסוחר אינו חייב לשלם מאומה! אולם מאחר וסוף סוף הוא נתבע, וגם מודה בחלק מפרטי המעשה, לכן עליו להשבע שהאמת כדבריו, שבאמת הילד לא נתן לו אלא פרוטה של נחושת!

 הסוחר, שהיה יהודי ירא ושלם, השיב, כי בכל ימי חייו מעולם הוא לא נשבע, וגם כעת הוא לא מוכן להשבע, והוא מעדיף לשלם את כל מחירו של הנפוליאון! וכך אמנם נעשה.

המעשה החל מתגלגל בין תושבי העיר, ורבים החלו מספרים, השמעתם? זה הסוחר הרשע, ניצל תמימות של ילד וגזל ממנו את הנפוליאון! כך החל שמו הטוב של הסוחר להתדרדר, עד שהכל ידעו כי מדובר באדם מושחת רע מעללים, וחדלו לפקוד את חנותו. הגיעו הדברים עד כדי כך, שהסוחר הכריז על "פשיטת רגל", וסגר את חנותו. פרנסה, לא היתה לו.

עברו הימים ומלחמת העולם הסתיימה. מצבם של בני העיר החל להשתפר, והרווחה החלה לתת את אותותיה. גם אצל אותו ירושלמי, שרימה את הילד ולקח ממנו את הנפוליאון, השתפר מצב החיים, עד שהחליט להחזיר את הגזילה אשר גזל. ניגש לאבי הילד, ואמר לו: ראה, בימי המלחמה, היינו אני ובני ביתי רעבים ללחם, והנה ראיתי את בנך, הולך כעשיר מופלג עם מטבע נפוליאון ברחובה של עיר, חשבתי לעצמי, אם מצבך כל כך טוב, בודאי תסכים שאלווה ממך לזמן מה את המטבע. נתתי לבנך פרוטה של נחושת, ולקחתי את הנפוליאון לעצמי! כעת באתי להשיב לך את הנפוליאון!

שמע כן אבי הילד, הלך לסוחר, ביקש את סליחתו והשיב לו את כל דמי הנפוליאון.

שמע אחד מגאוני ירושלים את המעשה והגיב:

נתבונן! כאשר ידונו בשמים על כל המעשה שנעשה, מה יאמרו? את מי אפשר לדון? אבי הילד, בודאי לא אשם, הוא סמך על דברי בנו. הסוחר, הרי התנהג בהגינות יוצאת מן הכלל, הוא לא פשע בכלום. אותו ירושלמי שגזל את המטבע, הרי היה רעב ללחם, וכבר נאמר "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב". מי נשאר? כל אותם רכלנים, שמיהרו ודנו את הסוחר לכף חובה, אלה שהוציאו לו שם רע, עד שגרמו לו לנזק אדיר, לצער הגוף והנפש בימים קשים, הם אלה שיענשו במלוא חומרת הדין על מעשיהם!

ישמע חכם ויוסף לקח!

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה