מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו
בפרשת השבוע, אנו למדים על המכות שהכה ה' יתברך את מצרים. ומטרתן של המכות, היתה ללמד את ישראל לקח, שידעו שיש השגחה פרטית בעולם, שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל יצוריו.
המצרים הרשעים, היו מלמדים את ישראל, שחס ושלום עזב ה' את הארץ, כי אין זה מכבודו להתעסק עם בני האדם. משל למה הדבר דומה? למלך, שבודאי אין זה מכבודו שידבר עם חייל פשוט, טוראי, אלא, יש שר ביטחון תחתיו, ולשר הביטחון יש רמטכ"ל, ולרמטכ"ל יש אלופים, וכן על זו הדרך, עד שהמפקדים הם מדברים עם החיילים, אבל המלך עצמו, אין לו עסק עם חיילים פשוטים. כמו כן האלוקים, אין זה כבודו שידבר עם בני אדם, ולכן עזב את הארץ לבדה, והוא שם את השגחתו עם העליונים, עם מלאכי השרת. לכן אמרו מצרים, "רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה', עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ", רק בשמים הוא משגיח. אך ישראל מיד משיבים, "מִי כַה' אֱלֹקֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ", גם בשמים וגם בארץ הוא צופה ומשגיח, כמו שאמר ירמיה הנביא, "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו". יש השגחה על כל אחד ואחד!
הנה במכת דם, היה המצרי יושב בביתו, ורואה שכל המים הפכו לדם. אין מים לשתות. היה הולך לביתו של עבדו היהודי, ולוקח ממנו בכח כלי מלא מים. היה בא לביתו, ובאים הוא ובני ביתו לשתות, ורואים שהכל דם! עשה המצרי קומקום, ובו שתי פיות, קרא לעבדו היהודי, וציוה עליו שישתה. היהודי שותה מצד אחד, מים זכים, ממהר המצרי לשתות מן הפיה השניה, אך אוי, הכל דם! עד שלמדו המצרים שכאשר קנו את המים בכסף מלא מישראל, נותרו המים זכים וטהורים. ובימי מכת דם, התעשרו ישראל עושר גדול, שבמשך שבוע מכרו את המים למצרים. כולם ראו את הניסים הללו, והחלו לומדים, יש השגחה פרטית! אותו קומקום, לזה יוצא מים ולזה יוצא דם! אין זאת אלא שבהכרח יש השגחה פרטית בעולם!
אחר כך באה מכת צפרדע, היה המצרי שותה מים, ובתוך מעיו היו גדלות צפרדעים, והיו מקרקרות, ולא יכלו המצרים לישון במשך שבוע שלם. כאשר היו הולכים להתפנות בבית הכסא, היו הצפרדעים נכנסות לתוך מעיהם, והורגות בהם, כמו שנאמר, "יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם, וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם", אין זה טבעה של הצפרדע, להשחית בני אדם, אך היה כאן נס בתוך נס, שהצפרדעים שינו את התנהגותם, והיו מתעללות במצרים.
פרעה הרשע, סבל גם הוא בעצמו ממכת צפרדע. במשך שבעה ימים, סבלו מצרים מהצפרדעים, שלח פרעה בכל מצרים, בארץ גושן ובכל מקום, שיחפשו שוטריו את משה ואהרן, כדי שתפסיק מכת צפרדע, אך משה ואהרן התחבאו, כדי שלא יקראם פרעה, והיו עוסקים בתורה במשך שבעה ימים. כעבור הזמן, יצאו ממקומם, ראו אותם שוטרי פרעה והביאום לפניו. אמר להם פרעה, התפללו אל ה' כדי שיסורו הצפרדעים! אמר לו משה, מתי תרצה שימותו הצפרדעים? "וַיֹּאמֶר לְמָחָר", ובאמת כך היה, למחרת מתו הצפרדעים.
אך עלינו להתבונן, הרי פרעה סבל בעצמו מאד ממכת צפרדע, אם כן, כאשר באו לפניו משה ואהרן, היה עליו לבקש שתיכף ומיד תסור ממנו מכת צפרדע, ומדוע אמר למשה "למחר"? אלא שאנשי מצרים הרשעים, היו מומחים בכישופים, ובכל דבר היו חושדים שמדובר בכשפים, לכן כאשר באו משה ואהרן לפני פרעה, וכבר חלפו שבעה ימים, אמרו אנשי מצרים, הנה מכת דם, היתה שבעה ימים, וכעת מכת צפרדע, בעוד כשעה אחת יעברו עליה שבעה ימים, כי כל כישוף תקף לשבעה ימים. לכן משה התחבא עד עכשיו, כי ידע שכעת תפסק המכה, ובאמת אין הדבר תלוי בו. לכן אמר פרעה למשה, לא שכעת תפסק המכה, אלא למחרת. וכך היה, שנמשכה מכת צפרדע עד למחרת באותה שעה, שאז מתו הצפרדעים. כפי שנאמר שהשיב משה לפרעה, "וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹקֵינוּ"!
רבותינו במסכת פסחים (דף נג:) אמרו, מָה רָאוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן עַל קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ? נָשְׂאוּ קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָן מִצְּפַרְדְּעִים, וּמָה צְפַרְדְּעִים שֶׁאֵין מְצֻוִּוין עַל קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם, נאמר בהם "וּבָאוּ וְעָלוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ", אֵימָתַי מִשְׁאָרוֹת מְצוּיוֹת אֵצֶל תַּנּוּר? הֱוֵי אוֹמֵר בְּשָׁעָה שֶׁהַתַּנּוּר חַם, אָנוּ שֶׁמְּצֻוִּוין עַל קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! כלומר, הצפרדעים במצרים, היו מטפסות על הבצק בשעה שהיה מונח סמוך לתנור לפני האפיה, והיו משליכות את עצמן לתוך התנור כדי לכבות אותו בגופן, אם כן, כל שכן אנו, חנניה מישאל ועזריה, שעלינו למסור את נפשינו על קידוש ה'!
אך עלינו להבין, מה למדו חנניה מישאל ועזריה מהצפרדעים? וכי צריך "קל וחומר" כדי לדעת שיהודי מחוייב למסור את נפשו על קידוש ה'? והלא זו מצוה מפורשת בתורה! אלא נסביר את הדברים, ונספר מה שהיה:
מלך בבל, נבוכדנצר הרשע, בנה צלם (פסל), גובהו שישים אמה, ושש אמות רוחבו, והיה בדמות דיוקנו של נבוכדנצר. ובזמן שכבש נבוכדנצר את ירושלים, לקח איתו את ציץ נזר הקודש מבית המקדש, והניחו אותו תחת לשונו של הצלם, ובשעה מיוחדת, היה הצלם אומר בקול רם, "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"! ובימים ההם היה נבוכדנצר שולט בכל העולם. הזמין אליו נציגים מכל האומות, וכולם הסתופפו בחצי גורן עגולה לפני הצלם, וכל אחד החזיק בידו את דגל מדינתו, ובשעה שהצלם קרא "אנכי ה' אלוקיך", נשמעה תזמורת מלכותית, וכל הנמצאים שם כרעו והשתחוו לפני הצלם.
והנה נציגיהם של ישראל בארמונו של נבוכדנצר, היו, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. קרא המלך לחנניה מישאל ועזריה, וצוה עליהם לעמוד ולהשתחוות לפני הפסל עם שאר נציגי האומות. ולדניאל אמר, שילך ויחביא את עצמו, כדי שינצל מן הגזירה, וזאת מפני שנבוכדנצר אהב מאד את דניאל.
באו חנניה מישאל ועזריה לפני הנביא יחזקאל, אמרו לו, מורינו ורבינו יחזקאל! אם אנו מוסרים נפשינו, הקדוש ברוך הוא יעשה לנו נס? השיב להם, אין בידי כלום, רק קבלתי ממורי ישעיה הנביא, "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם", לכו והסתירו את עצמכם! אמרו לו, רבינו יחזקאל, הרוצה אתה שיאמרו שכולם משתחוים, ואף ישראל משתחוים? רוצים אנו ללכת ולקדש שם שמים! רק אמור לנו, אם יעשה לנו ה' נס, או לא. נכנס יחזקאל למקום שנכנס, עד שנגלה אליו ה', וכפי שהתנבא יחזקאל, "בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת ה' וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי, וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, בֶּן אָדָם! דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר ה' אְלקִים, הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים? חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם ה'! אמר להם, שלא יעשה להם נס! אמרו חנניה מישאל ועזריה, רבינו יחזקאל! בין אם יעשה ה' נס לנו, ובין אם לא יעשה, אנו נלך ונמסור את נפשינו על קדושתו! והלכו להם. ישב יחזקאל ובכה עליהם, שילכו לאיבוד, נגלה אליו ה' ואמר לו, אני מודיע לך, שאני עושה להם נס, אבל לא תוכל לספר להם על כך, כי מה הגדולה בכך שימסרו את נפשם כאשר ידעו מראש שאני עושה להם נס?
ואמרו במדרש שיר השירים רבה, "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר", זו קומתם של חנניה מישאל ועזריה, שעמדו זקופים לפני הצלם של נבוכדנצר ולא השתחוו! ראה אותם נבוכדנצר, ציוה על עבדיו שתיכף ישליכום לכבשן האש שעשה. קשרו את ידיהם, ונטלו אותם לכבשן האש. בכניסה לכבשן, מרוב החום, מתו השוטרים שהשליכו אותם לכבשן אך הם עמדו בתוכו, ולא אירע להם דבר, והיו מטיילים בכבשן כמו בתוך בוסתן, והיו שרים ואומרים, "הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים, כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ".
עמד נבוכדנצר ואמר לעבדיו, כמה אנשים השליכנו לכבשן? השיבו לו, שלושה, אמר להם, והלא ארבעה אנשים אני רואה! אלא שהרביעי, יש לו שש כנפיים, ודומה למלאך, ובאמת היה זה גבריאל, שר של אש, שירד להצילם מן הכבשן, שבשעה שזרק נמרוד את אברהם לכבשן האש, ביקש גבריאל מה' שירשה לו לרדת ולהציל את אברהם, אמר לו ה', "נָאֶה לְיָחִיד לְהַצִּיל אֶת הַיָּחִיד", אברהם הוא יחידי, שאין עוד כמותו בעולם, גם אני יחיד, ואני אצילו, אבל על בקשתך היפה, אני מבטיחך שאתה עתיד להציל שלושה מבניו מכבשן האש!
ניגש נבוכדנצר וקרא לחנניה מישאל ועזריה, אמר להם, עבדי ה'! בואו וצאו, ושילחם לחיים טובים ושלום, אחרי שהריח מבגדיהם ריח גן עדן.
למחרת, שמע דניאל את שאירע, יצא ממחבואו, בא לפני המלך וביקש, אדוני המלך, תן לי סולם, שכן רצוני לעלות ולנשק את הצלם על פיו. העמידו לו סולם, טיפס דניאל עד הגיע לציץ ואמר, משביע אני עליך, שלא תחלל שם שמים! צא מיד! נפלט הציץ מפיו של הצלם, הכניסו דניאל לכיסו, וירד מן הסולם. תיכף קרס הצלם תחתיו ולא נותר ממנו כלום. זה היה סופו.
נחזור לענין, מה למדו חנניה מישאל ועזריה מן הצפרדעים? אמרו חנניה מישאל ועזריה, הרי נאמר בתורה: "וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ", אך כשפסקה מכת צפרדע נאמר: "וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת", ואילו אותם שהיו בתנורים לא הוזכרו, הם לא מתו. אלא שאותה הצפרדע שמסרה את נפשה בתנור, יכולה היתה לומר לומר, "לי נוח לשכב על מיטתו של פרעה"! ובכל זאת הלכו חילות של צפרדעים, וקפצו לתנורים, שילם ה' שכרם שניצלו כולם, יצאו מן התנורים והלכו חזרה ליאור! את הנס הזה, למדו חנניה מישאל ועזריה מן הצפרדעים, אמרו, אם לצפרדעים עשה ה' נס כל כך, על אחת כמה וכמה שכך יעשה גם לנו! וכך אמנם היה!
ללמדנו, שמי שמוסר את נפשו על קידוש ה', ה' יתברך עושה לו נסים ונפלאות, יהי רצון שנזכה לראות בגאולה השלימה, כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, אמן כן יהי רצון.
שבת שלום!
