הלכה ליום שישי כ"ג חשון תשפ"ב 29 באוקטובר 2021

ההלכה מוקדשת לעלוי נשמת אימנו

שרה אזולאי בת איזה ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

הילדים שיחיו, נורית, שמעון, אילנה ואלישבע

פרשת חיי שרה

מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו

נקרא בפרשת השבוע: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".

אברהם אבינו עליו השלום, היה זקן, "בא בימים". מה פירוש הדבר "בא בימים"? יש זקנים, שמאבדים את הזמן שלהם, אין להם כבר כל כך כח, אין להם ישוב הדעת, לכן מה עושים? הולכים ומשחקים שש בש, או שיש להם איזו מחרוזת שמגלגלים אותה. זה חבל! אברהם אבינו היה זקן בן מאה שבעים וחמש שנה, וכל השנים הללו, כל הזמן, היה עוסק בתורה! כל ימיו באו בחשבון של תורה ומצוות, ואפילו יום אחד לא הלך לאיבוד!

מספרים, מעשה: היה רב אחד, שהתקבל לכהן כרב בעיר גדולה, עיר חשובה, עִיר שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים. בבואו אל העיר, חלקו לו כבוד גדול, ערכו לכבודו "הכתרה". למחרת ההכתרה, אמר הרב, רצוני ללכת לבקר בבית העלמין, בבית הקברות של העיר. זו הרי עיר של חכמים ושל סופרים, ובודאי בבית העלין קבורים גדולי הרבנים שכיהנו שם לפניו! אמרו לו ראשי העיר, בכבוד, נלווה את כבוד הרב ונקח אותו לבית העלמין.

בבואו לבית העלמין, התבונן הרב על המצבות, והנה להפתעתו הוא רואה, שכל בני העיר מתו בקיצור ימים ושנים! על מצבה אחת נכתב שהנפטר חי שמונה עשרה שנה, לשני כתוב עשרים שנה, לשלישי עשרים וחמש שנה, וכן על זו הדרך, לכל היותר עשרים ושמונה שנה! כולם נפטרו צעירים! נבהל הרב, שאל את הסובבים אותו, מה זה? הרי הייתי בעירכם, וראיתי אנשים עם זקנים לבנים, אם כן כיצד זה שאני רואה שכולם כאן נפטרו צעירים?

השיבו לו בני העיר: כבוד הרב, בעירינו, אנו כותבים על המצבות את החיים של האדם "נֵטוֹ" ולא את החיים שלו "בְּרוּטוֹ"! תמה הרב, מה זה? וכי יש כאן מס הכנסה על החיים? מה קורה כאן? הסבירו לו, בעיר שלנו, יש מנהג, כל אדם מנהל פנקס, ובפנקס הוא רושם מידי יום, כמה זמן השקיע בעבודת ה'. לדוגמא, הוא התפלל שחרית שעה אחת, אחר כך למד שעה, אחר כך מנחה וערבית עוד חצי שעה, ושוב למד דף יומי שעה אחת, נמצא שמעשרים וארבע שעות הוא רושם שלוש וחצי שעות! וככה נוהגים בני העיר מידי יום. ובסוף כל חודש, עושים "סיכום", ובדרך כלל יוצא לכל אדם שבכל חודש הוא חי ארבעה או חמישה ימים. מי שלומד הרבה, יכול לצאת לו ששה ימים. מה שהוא רושם, זה נקרא "נטו", וכשמגיע לאריכות ימים ושנים, עורכים עבורו "סיכום", בשנה אחת, חי חודשיים, וככה סך הכל בכל ימיו עשרים וחמש שנה!  ואדרבה, אם יגיע לעשרים וחמש שנה, זהו סימן שאותו אדם היה מתמיד! ומדוע אנו עושים כן? כי מה איכפת לנו בכל שאר הזמן שאותו אדם אכל וישן? הרי גם הבהמה אוכלת וישנה! האם לזה נוכל לקרוא חיים? האם את הזמן הזה שהלך לאיבוד נוכל לכתוב על גבי המצבה? הרי במצבה לא ראוי שנכתוב אלא דברים שהם רוחניים, ולא דברים בטלים!

כך אברהם אבינו עליו השלום, כל ימיו, מאה שבעים וחמש שנה, הכל "נטו", כל ימיו היו מלאים, כי לא היה אפילו רגע אחד שהסיח אברהם אבינו את דעתו מהבורא יתברך!

והנה כאשר בא הקדוש ברוך הוא ומספר בשבחו של אברהם, מה הוא אומר עליו? "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", הקדוש ברוך הוא צופה ומביט, והוא מדבר אל אברהם אבינו, ומשרה שכינתו עליו, ואברהם עם כל תכונותיו המיוחדות, במה מוצא ה' יתברך שבח מיוחד לאברהם? בכך שחינך את בניו ואת המקורבים אליו, לשמור את דרך ה', אברהם אבינו מסר את חייו לחנך בני אדם ולקרבם, כדי שכולם יכירו את הקדוש ברוך הוא, וזהו השבח הגדול לאברהם, שעליו אמר ה', "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו".

אך מה פירוש הדבר שנאמר, אשר יצוה את בניו ואת ביתו "אחריו"? לכאורה המילה הזו מיותרת, יכול היה לומר, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו ושמרו דרך ה'. לשם מה נכתב "אחריו"?

 הנה רבותינו אומרים, שמי שקורא קריאת שמע בלי תפילין, בלי ציצית, הרי זה כמעיד עדות שקר בעצמו. מדוע? כי בקריאת שמע נאמר, "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך", וכן נאמר "ועשו להם ציצית", והנה זה האדם, בשעה שהוא קריאת שמע, אין לו ציצית, אין לו תפילין, אם כן הוא נחשב כמעיד עדות שקר! ובדיוק כך, אדם שמחנך את בניו ובנותיו בבתי ספר חילוניים, גם הוא מעיד עדות שקר בעצמו, שהרי הוא אומר בקריאת שמע, "ושיננתם לבניך", והוא, לא רק שלא משנן לילדיו את התורה, אלא להיפך, שולח אותם לחינוך חילוני! חינוך כזה שלא ידעו מה זה פסח, מה זה פורים, מה זה כיפור, ואפילו פסוק של קריאת שמע לא לומדים שם!  לכן גם תפלתו של אדם כזה היא תועבה, ועליו להזדרז לשוב בתשובה, ולהכניס את ילדיו למוסדות של תורה, ואז, נחשב הדבר כאילו הוא בעצמו מלמד את בניו תורה, כי המלמדים בבתי הספר הם שליחים שלו ללמד את ילדיו תורה.

וכעת נשוב למה שנאמר, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו "אחריו", ושמרו דרך ה', אנו זוכרים, כאשר באו אנשים מעדות המזרח, עלו מחוץ לארץ בימי העליות לארץ ישראל, היו צריכים לרשום את ילדיהם לבתי ספר חילוניים, כי אז היו פקידים רשעים, שמינה אותם בן גוריון, והם היו עומדים בכל התוקף שכולם ישלחו את הילדים לבתי ספר חילוניים, וכל מי שהיה רושם את ילדיו לחינוך תורני, לא היו נותנים לו תעודה של מפא"י, (פנקס אדום), וכל אדם שלא היתה לו תעודה של מפא"י, לא היה יכול להשיג עבודה, והיו ממש רעבים ללחם. מי שלא שולח לבית ספר חילוני, לא תהיה לו פרנסה! כך היה!

אך בכל זאת, הרבה מהילדים של העולים, כבר טעמו בחוץ לארץ את טעמה של התורה, היתה שם אוירה של יראת שמים, היתה להם דרך ארץ, הם רחשו כבוד כלפי הורים שלהם, ולכן, אף על פי שלמדו בבתי ספר חילוניים, בכל זאת, כאשר האב היה מגיע לביתו בליל שבת מבית הכנסת, הבנים שלו, אף על פי שכבר היו גדולים, בני שמונה עשרה, עשרים, בכל זאת, כאשר אבא נכנס הביתה, הוא אומר, "שבת שלום"!, והם כולם משיבים לו בכבוד, "שבת שלום! שבת שלום אבא"! ואז האבא נגש לעשות "קידוש", ובניו כולם, מוציאים את הכיפה מהכיס שלהם, נעמדים לקידוש, ולאחר מכן מנשקים את ידו של אבא, אחר כך היתה סעודה, היו אוכלים ושותים, ולאחר הסעודה, האב היה יוצא מביתו, שהרי הוא צריך לשמוע דרשה, ויש דרשה בפורת יוסף בשעה עשר בליל שבת! לכן הוא יוצא לשיעור. וכשהוא יוצא, הוא אומר, "שבת שלום"! ובניו משיבים לו, "שבת שלום, שבת שלום אבא"!, והוא יוצא לדרכו. והם מסתכלים אחריו, רואים שהתרחק כבר ועבר את הרחוב, תיכף ומיד, אחד פותח את הרדיו, השני מוציא נרגילה, וכולם מעשנים סיגריות, והם יודעים, בשעה אחת עשרה אבא כבר יסיים את השיעור, לכן, לפני חזרתו הביתה, הם פותחים את כל החלונות, כדי שאבא לא יריח "קְטֹרֶת זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה", והם יושבים וקוראים, האחד, "מוסף ידיעות",  והשני, "מוסף מעריב", יושבים בשקט, עושים את עצמם ילדים טובים! הגיע אביהם, אומרים לו, "שבת שלום אבא"! יש להם דרך ארץ, יותר טוב מכלום.

אבל על אברהם אבינו נאמר, ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו "אחריו", גם אחריו, גם כשהוא כבר לא בבית, אפילו "אחריו", ואפילו "אחרי אחריו", אחרי שהוא עוזב את העולם, עדיין יש לבניו יראת שמים, הם קיבלו חינוך טוב של תורה ויראת שמים! זה מה שנאמר "למען יצוה את בניו ואת ביתו אחריו"!

אבל בעוונות הרבים, מי ששם את בניו ובנותיו בבתי ספר חילוניים, עליו נאמר, "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת", עם אחר ממש, לא תורה, לא מצוה, שום דבר! יוצאים שורש פורה ראש ולענה! אשרי אדם ששומר את דרכיו של אברהם אבינו! של האבות הקדושים, ומקיים בעצמו, "תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ", ילמדו תורה, וילכו מחיל אל חיל! "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'"!

התבוננו! הרי אברהם אבינו כמה מעלות נפלאות היו לו! כמה סגולות היו בו! היה איש חסד! הוא יושב בצל השכינה, ורץ לקראת שלושה ערבים שנראו לפניו, חבשו על ראשיהם כאפייה ועקאל, והוא חשב שהם ערבים, ומה לא נתן להם? ומבקש מהם שיכנסו בצל קורתו, כאילו הם עושים לו טובה שהוא מארח אותם! כמה אהבת הבריות היתה לאברהם אבינו! ובכל זאת, ה' משבח אותו בעיקר במעלה הגדולה הזו, שחינך את בניו כראוי! אשרי מי שהולך בדרכיו של אברהם אבינו!

שבת שלום!

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה