מדבר מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
אברהם אבינו עליו השלום, מסר נפשו על קידוש ה'. בימים שנולד אברהם, היה מלך גדול, נמרוד, שהוא היה השליט, והיה מורד בהקדוש ברוך הוא, צוה על כולם, שיעבדו את השמש, את הירח, את הכוכבים ופסלים שונים. אבל את הקדוש ברוך הוא, אסר לעבוד. כמו שנאמר, הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'.
אביו של אברהם, תרח, היה שר בממשלתו של נמרוד, ונולד לו בן, אברם. כבר בהיותו רך מאד לימים, החל אברהם אבינו להתבונן, לחקור ולדרוש, איך העולם נוהג?, הנה הוא רואה את השמש שוקעת, וזורח הירח, ואחר כך הירח שוקע והשמש זורחת, כל העולם מסתובב, איך יתכן דבר כזה? בודאי יש מי שמנהיג את כל הסדר המופלא הזה. והרי אפילו כשאדם רואה גלגל מסתובב, הוא מבין שמישהו מסובב את הגלגל, כל שכן גלגל כזה, כל העולם כולו שמסתובב, בודאי יש מישהו שמנהיג אותו! עד שהבין אברהם אבינו, שהקדוש ברוך הוא הוא המנהיג את העולם. והיה אברהם אבינו בן שלוש שנים כשהכיר את הקדוש ברוך הוא, והחל לעבוד את הקדוש ברוך הוא, בסיוע ועזר מאת ה'.
בימים ההם, היה אברהם אבינו רואה את אביו, את תרח, ומתבונן במעשיו. לפרנסתו, היתה לתרח חנות של צלמים (פסלים), של כל מיני סוגי עבודה זרה. באחד הימים, היה תרח צריך ליסוע מחוץ לעיר, לכן קרא לבנו, לאברם, אמר לו, אברם בני! שב בחנות במקומי, ותראה, שעל כל צלם יש מחיר, יש צלם במאה דולר, ויש בעשרים דולר, כל אחד כתוב עליו מחירו, שב בחנות ותמכור!
ישב אברם בחנות של אביו, והנה הגיע אשה אחת, אמרה לו, ראה, אין לי כסף, איני יכולה לקנות לי פסל, אבל הבאתי "מנחת עני", מנחה של סולת, צלחת מלאה סולת, ואני מבקשת ממך שתגיש את המנחה לאחד הפסלים. אמר לה אברם, הניחי כאן את הצלוחית, והלכה האשה. מה עשה אברם? לקח פטיש, ועבר בין כל הצלמים, והכה ושבר את כולם, את ידיהם ואת רגליהם, עד שהגיע לצלם הגדול מכולם, הניח לפניו את צלחת הסולת, שם לפניו את הפטיש, טיפס ושם בידו של הצלם כפית, קשר אותה שלא תיפול, והלך.
אחרי כמה שעות, הגיע תרח, והנה חשך עולמו עליו, כל הפסלים בחנותו שבורים! לזה שבור האף, לזה שבור הפה, לזה שבורות הרגליים. מה זה? מה עשית? שאל את אברם. השיב לו אברם, אבא, אני עשיתי? אני לא עשיתי כלום! באה אשה אחת, והביאה קערת סולת, והחלו כל הפסלים מתקוטטים ביניהם מי יאכל את הסולת, ראה כך הפסל הגדול, כעס מאד, לקח את הפטיש שנמצא כעת על ידו, שבר את כולם כי הוא רצה לאכול לבדו! מה יכולתי לעשות?
אמר לו תרח, אברם! עלי? לי אתה מספר את הסיפורים האלה? הלא אני יודע שכל הפסלים הללו עשויים מעצים ואבנים! וכי הם יכולים בכלל לעשות משהו? אמר לו אברם, אם כך אבא, למה אתה מכשיל את הבריות שיעבדו עבודה זרה? בשביל מה? והרי בעצמך אמרת שהם עץ ואבן ולא שוים כלום! אמר לו תרח, אם כן, אתה עשית את זה! תפס את אברם ומסר אותו בידו של נמרוד המלך, כדי שיטפל בו.
החל נמרוד מתווכח עם אברם, אמר לו אברם, אני עובד רק את הקדוש ברוך הוא! המשיכו להתווכח, ונסתתמו טענותיו של נמרוד, לא היה לו מה להשיב לאברם! צוה על עבדיו, שיבעירו כבשן עם אש גדולה, ויקחו את אברם וישליכו אותו לתוך האש!
אך ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא! ירד משמי מרומים, ירד ותפס בידו של אברם והוציאו מכבשן האש! כמו שנאמר, "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ".
היה לאברם אח, ושמו הרן. שאלו הבריות את הרן, עם מי אתה? עם נמרוד או עם אברם? השיב להם, כעת עוד איני יודע, אם אברם ינצח, אני עם אברם, ואם נמרוד ינצח, אני עם נמרוד. לאחר שניצל אברם, אמר הרן, גם אני עם אברם! מיד תפסוהו והשליכוהו לכבשן האש, ולא נעשה לו נס, ונשרף. וזאת מפני שהיה מפקפק מתחילה אם ללכת עם אברם אם לאו. אולם בנו, לוט, נותר בחיים.
ראה אותו אברהם אבינו, וחס עליו, ריחם עליו, הוא יתום, והחל לטפל בו ולגדל אותו, כמו שנאמר, וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים, ומנין היה לו כל העושר הזה? מפני שכאשר שלח פרעה את אברם, אחרי שרצה לקחת ממנו את שרה, נתן פרעה מתנות לאברם, ואברם אמר על לוט, כי הוא בן אחיו, לכן נתנו גם לו מתנות, וכך נעשה עשיר. לאברם היה צאן ובקר, וללוט היה צאן ובקר. והיו הולכים יחדיו. אך רועי לוט, היו אנשים רשעים, היו שולחים את הצאן והבקר לרעות בשדות זרים, לאכול את תבואתם, והיה בזה איסור גזל. ואילו רועי אברהם, היו אנשים צדיקים, היו קושרים את פיותיהם של הצאן כשהיו עוברים בין שדות זרים, כדי שלא ירעו שם, ומוליכים אותם למקומות שמותר לאכול שם. וכשראו רועי אברהם את התנהגותם של רועי לוט, החלו להעיר להם, שהם עוברים על גזל, ואלו, לא איכפת להם, וכך נתגלע ריב ביניהם.
בסוף בא אברהם אבינו, ואמר ללוט, "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ", ופירש רש"י, כי אנשים אחים אנחנו, שהיו אברהם ולוט דומים זה לזה כמו שתי טיפות מים, לכן נחשבו כמו אחים, וראה אברהם, שאנשים רואים את לוט מאכיל את בהמותיו בגזל, וסבורים בטעות שמדובר באברהם עצמו, שכל כך היו דומים, לכן ביקש אברהם להפרד ממנו, שלא יטעו לחשוב שהוא אברהם, ובאמת נפרדו, אברהם נותר בארץ כנען, ולוט הלך לו סמוך לעיר סדום.
כל זמן שהיה לוט בסביבתו של אברהם, הקדוש ברוך הוא לא רצה לדבר איתו, מפני שלוט במחיצתו, "אוי לרשע ואוי לשכנו", אך כשנפרד לוט מאברהם: "וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ", מיד חזר לדבר איתו. מכאן שלוט היה רשע. וכן נאמר, "וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם", שנסע מקדמונו של עולם, אמר, "אי אפשי לא באברם ולא באלוקיו"! כפר בה'.
והנה אירעה מלחמה. מלחמה שהיתה נחשבת למלחמה עולמית בזמנים ההם. ארבעה מלכים נלחמו נגד חמישה מלכים. ואחד מהמלכים שנלחמו, היה מלך סדום, ובסמוך לסדום, היה גר לוט. באו אלה ארבעת המלכים, ובראשם היה נמרוד הרשע, והנה הם רואים את "מִיסְטֶר לוֹט", לקחו אותו ואת כל רכושו בשבי.
"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת", שמע אברהם ששבו את בן אחיו, את לוט, מיד לקח שלושת מאות ושמונה עשרה אנשים, ויצא איתם להלחם. כעת תארו לכם, ארבעה מלכים, וכל מלך יש לו כמה אלפי חיילים, וכולם לוחמים מנוסים שבאו למלחמה, מדוע יוצא אברהם נגדם עם שלוש מאות ושמונה עשרה אנשים? איך חשב אברהם בכלל לנצח אותם? ומדוע מצא אברהם לנכון לסכן את עצמו ואת אנשיו במלחמה כדי להציל את לוט הרשע?
"וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם", אברהם אבינו לא עשה שום חשבון, קם, נלחם, וניצח את המלכים! "ויחלק עליהם לילה", כל חצי הלילה הראשון, יצא אברהם להלחם, עד חצות הלילה. אבל לא יותר, אחרי חצות לא המשיך להכות בהם, ומדוע? כי כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, שאת חצי הלילה השני ישמור עבור הקדוש ברוך הוא, שבחצי הלילה הוא עתיד להכות כל בכור בארץ מצרים, כמו שנאמר, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". חצי לילה בשבילי, וחצי בשבילך.
אבל היה נס גדול, ומה הנס? "יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ", כמו שנקרא בהפטרה, כל חיילי המלכים היו חמושים, היו להם חרבות וחצים, אך לאברהם אבינו, לא היה נשק בכלל, ומה עשה? אמר לו הקדוש ברוך הוא, שיטול עפר בידיו, וישליך עליהם, והיו אברהם ואנשיו זורקים עליהם עפר, והיה העפר נהפך לחרבות, היו נוטלים קש בידיהם ומשליכים, והיה הקש הופך לחצים, והיו נכנסים באויביהם וממיתים אותם.
ככה היה! איזה נסים ונפלאות עשה ה' לאברהם אבינו עליו השלום! אך עדיין שאלתינו במקומה עומדת, מדוע סיכן את עצמו כל כך אברהם כדי להציל את "מיסטר לוט"? הרי אנו מקובלים מרבותינו שאסור לסמוך על הנס, אם כן, מדוע אברהם סמך על הנס ויצא למלחמה?
אלא הענין הוא כך. "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו", והרי פירש רש"י, מדוע נקרא אחיו? שהיו דומים לחלוטין בצורת הפנים שלהם. וכל מי שהיה רואה את לוט, היה סבור שזהו אברהם. ראה זאת נמרוד הרשע, שרצה להרוג את אברהם, וזכר נמרוד איך בשעה שהכניס את אברהם לכבשן האש, ויצא אברהם חי, כולם הודו להקדוש ברוך הוא, וירדה קרנו של נמרוד, עד שהיה מעמדו שואף לאפס. אמר נמרוד, עתה אקח את לוט, ואשליך אותו לאש, והרי בזמנים ההם, לא היתה "טלויזיה" בעולם, אני אפרסם לכולם שהרגתי את אברהם, ומי יכחיש אותי? כולם יאמרו שזה אברהם! יאמרו ששרפתי אותו, ואחר כך ישוב מעמדי להיות כמו שהיה, יאמרו, אמנם במערכה הראשונה נמרוד הפסיד, אך במערכה השנייה נמרוד ניצח!
ידע זאת אברהם אבינו, ואמר, אם כך, זהו חילול ה'! שיאמרו שנמרוד ניצח את אברהם, לכן מיד "וירק את חניכיו", לקח את אנשיו ויצא למלחמה! וה' יתברך ידע מחשבתו של אברהם, לכן עשה לו נסים ונפלאות, "יתן כעפר חרבו", וכל הגויים, שהבינו את שפת הכח, ראו איך שאברהם יוצא להלחם עם ארבעה מלכים ומנצח אותם, זהו דבר פלאי, לא טבעי! כך היה קידוש ה' בעולם.
זה אנו למדים מאברהם אבינו עליו השלום, ששם נפשו בכפו במסירות נפש, אף על פי שידע שהסיכוי לנצחון הוא קלוש ביותר, איך יצא? לבדו עם שלוש מאות ושמונה עשרה בחורי הישיבה שלו? יצא נגד צבאות הגויים? ובכל זאת יצא, וה' יתברך עזר לו!
לכן עם שובו מן המלחמה, יצא אליו מלכי צדק מלך שלם, וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר, בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ.
כל מי שהולך בדרכיו של אברהם אבינו, בטוח הוא בחסדיו של הקדוש ברוך הוא! לכן אנו פותחים את התפילה, בברכה הראשונה שבתפילת העמידה, אנו אומרים "מגן אברהם", מזכירים זכותו של אברהם אבינו, ששם נפשו בכפו לקדש את ה'! לכן, הקדוש ברוך הוא ישלח לנו גאולה שלימה, נזכה לראות את אבותינו הקדושים בתחיית המתים, נגילה ונשמחה בישועתו!
שבת שלום!
