מאמרו של הגאון רבי זבדיה כהן שליט"א, ראב"ד תל אביב, עבור הלכה יומית
השבת נקראת, "שבת שובה", על שם ההפטרה שאנו קוראים בשבת, "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ", ועיקרה של התשובה, היא כדברי רבינו הרמב"ם, שכתב, ומה היא תשובה? שיעזוב החוטא את חטאו, ויסירו ממנו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשה עוד, שנאמר "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ", וכן יתנחם על לשעבר, שנאמר "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. וצריך להתוודות בשפתיו ולפרש את חטאיו.
עוד קודם לכן כתב הרמב"ם: "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים". וכך בשעת תפילת הנעילה, מגיע האדם כשהוא כולו טהור ונקי, וזוכה להחתם לחיים טובים ולשלום. וזהו עיקרו ומהותו של יום אדיר ונורא זה, הוא יום הכפורים.
אמנם אנו מבקשים בתפילותינו, גם כן על ענינים אישיים, כגון, חתמינו בספר חיים טובים, כתבינו בספר מזונות ופרנסה טובה, וכן על זה הדרך, ויש גם מי שמוסיף בקשות בתפילתו לפי מה שהוא צריך, בריאות ופרנסה, זרע של קיימא וזיווגים הגונים, וכיוצא באלו, אך עלינו לזכור כי עיקרו של יום גדול זה, הוא התשובה והקבלה לעתיד. אך כמובן, בכדי לחיות חיי תורה נאותים, אנו זקוקים גם כן לבריאות, ולפרנסה טובה, וכן לשאר הענינים, ולכן מתאים להתפלל עליהם, אך כל זה הוא טפל לענין התשובה והמעשים הטובים, ולקיום מצות התורה.
ומעשה באדמו"ר אחד ידוע ומפורסם, שאחד מחסידיו בא להתברך מפיו בערב יום הכפורים, ביקש החסיד מרבו, ברכה לפרנסה טובה, לעושר ולהצלחה בעסקיו. כעס עליו רבו ואמר לו, זה מה שאתה מבקש? הלא הוא ערב יום הכפורים! כעס וגירשו מעל פניו. התבייש החסיד ונעמד נבוך בפינת החדר. אחריו, נכנס לחדרו של הרב חסיד אחר, ופנה אל האדמו"ר בבקשת יעוץ בעניניו האישיים, ולאחר מכן ביקש מרבו ברכה. בירכו הרב בכל לבו, שיזכה לפרנסה טובה, ולהצלחה בעסקיו, לעושר והצלחה וכל טוב. תמה החסיד הראשון ופנה בשאלה לרבו, רבי! מדוע לחברי התייחסת כל כך יפה, ובירכתו שיזכה לפרנסה טובה, ואילו אני שבאתי לפניך בבקשה דומה, גירשתני מעל פניך בבוז? ענה לו האדמו"ר, אמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוחר יהלומים, שקנה זהב ויהלומים ופנינים יקרות, אצל סוחר תכשיטים נודע בחנות שלו, כשבא להעמיס את מסעו על עגלתו, ראה כי גלגלי המרכבה אשר לו, חורקים מפני שחסר שמן ביניהם. פנה הסוחר לבעל החנות, וביקש ממנו מעט שמן לשמן את גלגלי המרכבה. מיד נאות לבקשתו בעל החנות, ונתן לו שמן לגלגלי העגלה. ראה זאת עגלון פשוט שהיה שם, ופנה אף הוא אל המוכר, וביקש ממנו מעט שמן לתקן את העגלה שלו. אמר לו בעל החנות, כאן זה חנות תכשיטים, ולא מוסך לתיקון עגלות! לכן לא אתן לך שמן! שאל אותו העגלון, והלא לזה שהיה כאן לפני נתת שמן ביד רחבה חינם אין כסף? ומדוע אותי אתה מקפח? אמר לו בעל החנות, זה שהיה כאן לפניך, קנה ממני סחורות במאה אלף דולר, וביקש ממני מעט שמן בכדי שיוכל לקחת את כל הסחורה מכאן לאן שירצה. אבל אתה שרוצה רק שמן לעגלה, עליך ללכת למוסך, שם ימכרו לך שמן לתיקון העגלה, אבל לא אצלי.
כך הם הדברים, אמר האדמו"ר לחסיד, שכן החסיד שהיה כאן קודם, בא להתייעץ איתי על חינוך ילדיו, ועל קבלת עול מלכות שמים בביתו, על עשיית חסד ומצוות. ורק בסוף ביקש ממני ברכה לפרנסה טובה, בכדי שיוכל לקיים את כל שאיפותיו הרוחניות. לאדם כזה באמת ראויה הברכה בערב יום הכפורים. אבל אתה שלא חיפשת אלא עושר והצלחה בעסקים בלבד, לך לא ראוי לתת ברכה כלל!
זהו למעשה המוסר השכל שאנו צריכים ללמוד לקראת יום הכפורים, שעיקרו תשובה וקבלת עול מלכות שמים ועול תורה, ורק לצורך קיום כל אלה, אנו מבקשים גם על בריאותינו, ועל הפרנסה ושאר גזירות טובות.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.
