הלכה ליום שלישי ט' אלול תשפ"א 17 באוגוסט 2021

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

רינה גואטה בת רחנה ושם טוב ז"ל

בצער רב נפרדים מסבתי ומסבתם של רבים
האישה האצילית רינה גואטה
זכרה יהה לברכה תמיד
ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

הנכד - בן יחזקאל

דברי התעוררות ממרן זצ"ל לכבוד חודש אלול (בשנת התשס"ה)

נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו

כעת אנו עומדים בחודש אלול. תיכף אחרי ראש חודש אלול, רבים נוהגים לומר "סליחות", ובמשך ארבעים יום אומרים סליחות, שלושים ימי אלול, ועשרת ימי תשובה, מפני שכל אלו הימים, הם ימי רחמים, שבהם עלה משה רבינו למרום, והתחנן להקדוש ברוך הוא שיסלח לישראל, כמו שנאמר, "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם".

לכן הימים הללו נקבעו לעולם שהם ימי רחמים. ולכן גם מוטל עלינו, כל אחד ואחד, איש ואשה, לפשפש במעשיו, לראות איך עברה השנה? האם עשה תשובה, עשה מעשים טובים? הרבה צדקות? שהרי כך צריך להיות! המצוות והמעשים הטובים הם שיצילו את האדם ביום הדין, הוא יום ראש השנה!

בראש השנה, כל הספרים- נפתחים לפני הקדוש ברוך הוא, "ספרי חיים וספרי מתים", כי גם את המתים דנים ביום ראש השנה, פותחים את ספריהם, ודנים אותם. יש אנשים, שהניחו בנים רשעים בעולם הזה, ובודקים, האם יש להורים אחריות על מעשי בניהם? לפעמים, ההורים לא לימדו את בניהם תורה, ולכן בניהם רשעים, ואז בוחנים את הדברים, וגוזרים עליהם להענש, ומעמיקים להם את הגיהנם. ואפילו אדם שהיה צדיק גמור, והוא נמצא בגן עדן, אם בנו חוטא מפני שלא חינך אותו כראוי, מוציאים את הצדיק מגן עדן, ומראים לו את בנו, איך שמייסרים אותו בגיהנם, שידע מה שנעשה לבנו, שהכל נגרם באשמתו, מפני שלא חינך אותו על ברכי התורה.

יש אדם, ששם את בנו להתחנך בבית ספר חילוני. כמה אנחנו צועקים ומלמדים ברבים, "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם", שחייב אדם לשלוח את בנו וללמדו תורה, והאיש הזה אוטם את אזניו, ושם את בנו בבית ספר חילוני. אדם כזה, אפילו אם קיים בעצמו את כל המצוות, עוונו ישא, כי מה הערך בכל המצוות שעשה, אם לא חינך את בניו ללכת בדרכי התורה? צריך שילכו הבנים בדרך התורה, והוא לא עשה כך, אוי ואבוי לו מיום הדין, אוי ואבוי לו מיום התוכחה!

לכן דנים גם את המתים, וכמו שהגמרא במסכת ראש השנה (דף לב.) אומרת, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי מָה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנֶיךָ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים? (אף על פי שהוא יום חג, כמו שנאמר, "בכסה ליום חגנו"),  אָמַר לָהֶם, אֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין, וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִין לְפָנָיו, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה?!

למדנו, שזהו יום דין קשה מאד, ולכן כל אחד ואחד צריך לסגל לעצמו מעשים טובים, כי המצוות והמעשים הטובים הם שגורמים חיים לאדם, כמו שנאמר, "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ", ונאמר, "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", ומי שלא עושה כך, ולא מסגל לעצמו מצוות לקראת ראש השנה, הוא ממש מאבד את עצמו לדעת, איך ידונו אותו? יראו את כל מעשיו שהם מכוערים! כמה זה דבר קשה!

כמו שסוחר ותיק, עושה "מאזן", ובודק מתי הרויח ומתי הפסיד, כך כל אחד ואחד יחשוב היטב, יעשה חשבון, לבדוק היטב את מעשיו, יראה איך עברה עליו השנה! והזמן המתאים לזה במיוחד, הוא בחודש אלול, שהרי "אלול" הוא מלשון ריגול וחיפוש, כמו שנאמר, וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ, ומתרגם התרגום, "וִיאַלְלוּן יַת אַרְעָא", כך יבדוק את מעשיו, לראות אם הלך בדרך טובה, או שלא הלך בדרך טובה.

והרי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, לכן צריך להשתדל בכל הכוחות, כדי להיטיב את המעשים.

בעוונות הרבים, אנשים לא מכוונים בתפילה. בימים הללו, ימי חודש הרחמים, איך יעמוד אדם לפני הקדוש ברוך הוא ולבו בל עמו? אלא עליו לחשוב ולכוין היטב. דבר זה נרמז בפסוקים, שנאמר: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טהור וכו', וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה, וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב, יִרְחַץ בַּמָּיִם, וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה", זה רמז על אדם שהוא לא טהור, שיש בידו עוונות, מה יעשה? לפנות ערב, שזה ערב ראש השנה, ירחץ במים טהורים, ואין מים אלא תורה, כמו שנאמר "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם", ויוסיף תורה, ואפילו אם הוא כבר לומד תורה, יוסיף עוד בלימוד התורה, ויוסיף מצוות וצדקות ומעשים טובים, אפילו שכבר נותן צדקה, עתה הוא הזמן להרבות ולהוסיף עוד ועוד בצדקה, "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִ'ישׁ לְ'רֵעֵהוּ וּ'מַתָּנוֹת לָ'אֶבְיוֹנִים" זה ראשי תיבות "אלול", שהם ימים שיש להרבות בהם בצדקה לעניים. ובזה אדם יזכה לצאת זכאי ביום הדין, ביום ראש השנה.

תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה! אם חס ושלום נגזרה על האדם איזו גזירה, יראו כעת את מעשיו הטובים, שמחנך את בניו בדרכי התורה, ויקויים בו, "וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ", מדוע יותיר אותו בחיים? בגלל "פרי בטנך", בזכות הבנים שלו, שהרי אדם לא יודע מה יש בשמים, לפעמים יש עליו קיטרוג, ובאים מלאכי חבלה ומקטרגים עליו, רוצים שיגזרו עליו מיתה, אבל הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, מלא רחמים, כְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה, רואה שהאדם הזה, יש לו בנים, שהם לומדים תורה, ויודע ה' יתברך, שאם יקח את אביהם, מה יהיה עם בניו? מי ידאג להם? בודאי יפרקו כל עול! לכן הקדוש ברוך הוא מניח אותו, מותיר אותו לטובה, לחיים טובים ולשלום.

נאמר, "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא", ארי"ה ראשי תיבות, אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבה, שאלו ימי הדין, עד הושענא רבה שהוא זמן חיתום הדין, לכן בימים הללו, ישתדל כל אדם לקום לסליחות, כמה שיוכל, אם לא כל יום, אבל על כל פנים מתי שיוכל, ילך.

פעם רצו במחנה צה"ל, לעשות סליחות בשעה עשר בלילה. והשבנו להם מדברי הפוסקים, שהדבר אסור, מפני שמי שאומר סליחות בלילה, לפני חצות הלילה, הוא נחשב "מקצץ בנטיעות", כי בסליחות אומרים "י"ג מידות" (ה' ה' אל רחום וחנון וכו'), ומי שאומר י"ג מידות בלילה, מתגרה בחיצונים, במקטרגים, נמצא שמי שאומר סליחות בתחילת הלילה, הוא גורם רעה לעצמו, ועדיף לו שלא יאמר סליחות. אלא אחרי חצות הלילה, מתמתקים הדינים, ואז הוא הזמן שאפשר כבר לומר סליחות, וכן אם אי אפשר, אז בשעות היום אפשר לומר סליחות, למשל לפני תפילת מנחה, אבל בתחילה הלילה, אסור, עד חצות הלילה.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה