נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי חג הפסח "מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבוליך".
ובגמרא במסכת פסחים (דף כא: ועוד) למדו רבותינו ממדרש הפסוקים שהחמץ בפסח אסור באכילה ובהנאה, וכל האוכל חמץ בפסח ענשו כרת, וכל כך חמור איסור חמץ בפסח עד שחמץ אפילו באלף לא בטל, מה שאין כן בשאר איסורים. ולדוגמא באיסור דם, שאם נפל גרם אחד של דם לקדירה עם תבשיל, אם יש בתבשיל ששים גרם כנגד הדם, הרי הדם בטל בתוכו והתבשיל מותר. ואילו חמץ בפסח אם יש אלף כנגדו, כגון פירור לחם בתוך סיר גדול עם התבשיל, הכל אסור באכילה מפני אותו פירור חמץ. ולכן יש להזהר מאד בעניני חמץ בפסח, לקנות אך ורק מצרכי מזון שאין בהם כל חשש חמץ, ושנמצאו תחת השגחה אחראית. וכן אין לסמוך על אדם שאינו יהודי שומר תורה ומצוות, כשאומר על מאכל מסוים שאין בו חשש חמץ, וכגון שמעיד על תבלין מסוים שאין בו שום תערובת וכדומה. וכפי שכבר הוכח בעבר, שאנשים נכשלו באיסור חמץ משום שסמכו על החנוני בזמן שאין לו כל נאמנות. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שנכון שלא לקנות שום תוצרת המיועדת לפסח בלי הכשר על כל מוצר לחג הפסח, וכן הדין אף בדברים שנראה שאין בהם חשש, כגון ליקר, אראק, וכדומה. ובזמנינו אפילו במוצרים הנראים הכי "תמימים", יש חששות רציניים מבחינת כשרות במשך כל ימות השנה, ובפרט בימות הפסח, כי בכל מוצר מעורבים הרבה מאד חומרים מחומרים שונים, והדברים ידועים.
אסור להשתמש בפסח בכלים שמשתמשים בהם בכל ימות השנה, שהרי הם בלועים מחמץ, מכיון שבזמן שתבשיל חם נמצא בתוך הכלי, הרי דפנות הכלי בולעות ממנו טעם חמץ, (כשם שהן בולעות טעם בשר או חלב) ולכן יש להשתמש בכלים מיוחדים לפסח, שלא השתמשו בהם למאכלי חמץ, או שיכשיר את כלי החמץ לפסח. ובהלכה הבאה יבואר יותר.
כשם שאדם צריך להזהר בתוך ביתו לאכול אך ורק ממוצרים ומכלים הכשרים לפסח, כמו כן עליו להזהר בכל מקום שהוא אוכל שם, שיהיה כשר בתכלית. ולכן מי שהולך להתארח אצל חבירו בחג הפסח, או שהוא מתארח בבית מלון, עליו לכלכל דרכיו במשפט, שלא יבא לידי מבוכה שתגרום לו לאכול במקום שאינו ראוי לו, ויזהר מראש שלא להיות מוזמן למקום שאינו כשר בתכלית, כדי שלא יבא ח"ו לידי מכשול.
