מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל
נאמר בפרשה: "ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סיני". ופירש רש"י, ואלה תולדות "אהרן ומשה", וכשמזכיר הוא את התולדות, אינו מזכיר אלא את בני אהרן ולא את בני משה, (שהרי בהמשך הדברים לא מוזכרים בניו של משה אלא בניו של אהרן בלבד), אלא שהואיל ולימד משה את בני אהרן תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו הם בניו, שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. (סנהדרין יט:).
ורבותינו הקדושים הוסיפו לבאר טעם שמשה נחשב לאביהם של בני אחיו אהרן, משום שמשה התפלל על בני אהרן שלא ימותו, כמו שנאמר אחרי מעשה העגל, "ובאהרן התאנף ה' להשמידו, ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא". והכוונה "להשמידו" היא שבניו לא יחיו וימות חס ושלום בלא זרע, ובזכות תפילתו של משה נשארו לאהרן שני בנים, ורבותינו אמרו שהועילה תפילתו של משה להציל את אלעזר ואיתמר שלא ימותו, ולפיכך ראוי הוא שיקרא הכתוב לבני אהרן בני משה.
כאשר משה רבינו ראה את אהרן אחרי מעשה העגל שנכנס לצרה גודלה שעל ידו חטאו בני ישראל חטא נורא ואיום, אימץ את כל חושיו, והקריב את עצמו בעבור הצלת אהרן ובניו שלא ימותו, הוא רתם את כל הרגשותיו בכדי להתאחד עם צרתו של אחיו, עד שנעשה מאח לצרה לאב לצרה, כאילו היא צרתו עצמו, ומתוך כך בא לתפילה לפני ה' יתברך בהשתפכות הנפש, וזכה ששמע ה' את תפילתו וניצלו אהרן ובניו ממיתה.
וכן פירשו מה שנאמר על תפילתו של משה אחר חטא העגל, "ויחל משה את פני ה' אלהיו", נעשה משה חולה מחמת אותו חטא שחטאו ישראל, כאילו נעשה הוא בעל הצרה ממש.
וכשנתבונן נראה, שהלא משה רבינו היה מלך על ישראל, והיה דבוק כל כולו בה' אלקינו, וכשראה שחטאו ישראל, היה לו לכעוס עליהם, ולומר להם, שוטים, וכי בשביל איחור של יום אחד לפי חשבונכם מיד אתם הולכים לעבוד עבודה זרה? בודאי ראויים אתם לעונש. והיה ה' מחיה רק את משה, והיו כל ישראל מיוצאי חלציו, בנים טובים לה', ולמרות כל זאת, משה רבינו בשלו, כי אם ישראל בצער, גם אני בצער, וכל החשבונות להצדיק את צערם של ישראל אינם אלא פטפוטי הבל, שאין להתחשב בהם, ומעתה מוטל עלי לבחון דרכים כיצד להוציא את עמי מאותה המצוקה שהם נתונים בה.
הרבה נביאים למדו ממעשיו של משה רבן של כל הנביאים, במדרש איכה מובא, שנבוכדנצר ציוה את שרו נבוזראדן שלשה דברים בקשר לירמיהו. א. קחנו ושים עינך עליו. ב. עליו ולא על אומתו. ג. ואל תעשו לו מאומה רע. וכל זאת מפני שרצה לשמור על ירמיהו מכל רע. אבל את עם ישראל ציוה לרדוף עד חרמה, להשמיד להרוג לנתץ ולהרוס. ומסופר שהיה ירמיהו רואה כת של בחורים נתונים בקולרים. נתן ירמיהו את ראשו עמהם. בא נבוזראדן והיה מעבירו מהם. והיה ירמיהו רואה כת של זקנים נתונים בשרשראות של ברזל, בא ונתן את ראשו עמהם. בא נבוזראדן והיה מוציאו מהם. מפני שהיה נבוזראדן מתירא מנבוכדנצר המלך שציוהו שלא יגרם שום נזק לירמיהו הנביא.
אמר לו נבוזראדן לירמיהו, מה אתה עושה? או נביא שקר אתה, או מבעט ביסורים, או שופך דמים. שהרי כבר כמה שנים אתה מתנבא לבני ישראל שהעיר הזו תחרב. ועתה כשאתה רואה שדבריך מתקיימים למה אתה מצטער? אני איני רוצה לעשות לך רעה, ואתה גורם את כל הרעות לעצמך. וכי יסורים לא חשובים בעינך? או אולי אתה מבקש לשלוח יד בנפשך? אם יקרה לך רע המלך יהרגני, לכן לך מכאן. ומיד שלח נבוזראדן את ירמיהו מעליו בכעס.
הנה נבוזראדן בתחילה היה גוי שפל, ולא היה מסוגל להבין את מעשיו של ירמיהו, שהוא נושא בעול עם חבירו, ואף שחטאו ישראל ומגיעה להם הפורענות שבאה להם, עדיין צריך להצטער בצערם. וכשישראל מצטערים, ירמיהו אינו מסוגל לשבת בחיבוק ידיים ולומר שלום עלייך נפשי, אלא הוא מסתובב בין עמו לעודד עד כמה שניתן במצב כזה, ולהשתדל להיות לישראל לעזר. וכל זאת למד ירמיהו ממשה רבינו.
גם אהרן אחיו של משה למד ממשה הנהגה נכונה זו, כאשר נצטרעה מרים, עמד לפני משה ואמר "אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו, אל נא תהי כמת". אהרן לא רק מבקש ממשה שיתפלל על מרים שתתרפא, אלא הוא כולל את עצמו בתוך חטאה של מרים, "אשר חטאנו", הוא מוכן למסור את עצמו למענה של מרים אחותו, שלא תמות בצרעתה. ובזכות מסירות נפשו של אהרן, זכה שמרים תהיה מיוחסת על שמו, כמו שנאמר, "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה", וכתב רש"י, אחות אהרן ולא אחות משה? אלא מפני שמסר עצמו עליה כשנצטרעה, נקראה על שמו.
מכאן עלינו ללמוד, כי לעולם יפקח האדם את עיניו, ויראה את בניו ושכניו וכל אלו הבאים עמו במגע, לבדוק שלא חסר להם איזה דבר שהוא יכול לסייע, ואם יוכל להושיט עזרה מה טוב. ואם אינו יכול להושיט עזרה, אין דבר שמונע ממנו להעתיר עבור חבירו בתפילה לפני ה', אולי יאבה ואולי יסלח. וה' ישמע תפילתו, וייטב גם לו בעבור זה.
שבת שלום.
