הדבר ידוע שכתיבת צורת האותיות בספרי תורה ותפילין ומזוזות שונה במקצת בין ספרדים לאשכנזים. ובמסכת שבת (קג.) דרשו חז"ל מהכתוב "וכתבתם" שתהיה הכתיבה תמה. כלומר, כתיבה שלימה כהלכתה, שלא יכתוב אות ב כדוגמת כ, או ד כדוגמת ר, או ה כדוגמת ח, או ו כדוגמת י, וכיוצא בזה, ומשמע שלא פסלו אלא כשהאות דומה לחברתה ממש, או כשאין עליה צורת אות כלל, אבל שינויים קלים כדוגמת השינויים שבין הכתיבה האשכנזית לספרדית, אין בזה כדי לפסול.
וכן כתב הרא"ש (רבינו אשר בן יחיאל שחי לפני כשבע מאות שנה בגרמניה ומשם ברח לטוליטולא שבספרד, לאחר שרבו המהר"ם מרוטנברג נתפס בשבי על ידי הקיסר הצורר, והיה בדעתו לתפוס גם את הרא"ש.) שהדבר ידוע, שצורת האותיות אינה שווה בכל המדינות, והרבה משונה כתב ארצינו (גרמניה) מכתב הארץ הזאת (טוליטולא), ואין פסול בשינוי הזה, רק שלא יעשה ההי"ן חתי"ן כפי"ן ביתי"ן (כלומר אות ה כאות ח, ואות כ כאות ב.)
ולפי האמור מבואר שיש להכשיר ספרי תורה ותפילין של אשכנזים לספרדים וכן להיפך, כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכתב רבינו האר"י, שיש סודות וסתרי תורה בצורת האותיות של האשכנזים והספרדים, וכולם יסודותם בהררי קודש, ורק לכתחילה ראוי לספרדי להניח תפילין של ספרדים, אבל כשאין אפשרות אחרת, יש להכשיר ספרי תורה תפילין ומזוזות בין לאשכנזים ובין לספרדים.
