נאמר בתורה בפרשת המן (שמות טז ה) "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". ההכנה באה מיד לאחר ההבאה, שהיתה בבוקר, שנאמר "וילקטו אותו (את המן שהיה יורד במדבר) בבוקר בבוקר", ללמדך, שיש להזדרז להכין צרכי שבת, שהיא מצוה מאד חשובה. וכן אמרו רבותינו (שבת קיז:) לעולם ישכים אדם להכנת צרכי שבת, שנאמר, והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. ובמדרש תנחומא אמרו, אין (לשון) "והיה", אלא מיד, וכן נאמר בשמואל (א, יז מח) "והיה כי קם הפלשתי", שהוא מלמד על לשון זריזות. (רד"ק). ועל כן החובה מוטלת על כל אדם להזדרז בהכנת צרכי שבת, לעונג שבת, שהיא מצוה מן התורה.
אם יש בבית קורי עכביש, טוב לפנותם מן הבית. ומלבד שיש בזה טעם פשוט על פי הפשט, כי קורי עכביש אינם לכבוד ולתפארת, יש בזה גם טעם על פי הקבלה. וכן כתב הגאון בעל ספר ראשית חכמה בשם רבו המקובל רבינו משה קורדובירו. והביאו ענין זה גדולי הפוסקים, המגן אברהם ועוד.
וכתב בספר חמדת ימים (שמחברו עלום שמו, והיה פולמוס גדול אם מותר ללמוד בספרו, כי יש שטענו שמחברו היה נתן העזתי, נביאו של משיח השקר שבתאי צבי. אולם להלכה אנו לומדים בספריו, וכדברי הגאון רבי רפאל יוסף חזן, בעל החקרי לב, שאמר שאינו מרגיש בקדושה של הימים הנוראים אם אינו לומד אז בספר הקדוש חמדת ימים), רמז לענין זה, ממה שכתוב במשלי (ל כח), "שממית (עכביש) בידים תתפש", ראשי תיבות, שב"ת. לרמוז שביעור העכביש הוא קודם השבת.
וכתב רבינו חיים פלאג'י בספרו כף החיים (סי' כז אות לד) בזו הלשון: ואני שמעתי מפי צדיק מורינו הרב מר קשישא בעל העבודת משא, שהרב הגדול בעל ספר יד אהרן זכרונו לברכה, שהיה מקרב מחנינו בדור שלפנינו, היה מזהיר לבני ביתו, שכיון שאחר חצות היום (כלומר, משעה חמישית בערב, בערך בשעה אחת עשרה. חמדת ימים). נכנסת כבר מקצת קדושת השבת, אין לפנות אז את קורי העכביש, כי אם לפני חצות היום. והביא כל זה מרן הרב שליט"א בספרו.
