שאלה: מה הכוונה במה שאומרים על מחלוקות בין הפוסקים: "אלו ואלו דברי אלהים חיים"? הרי התורה נתנה משמים, ואם כן, או שאמר ה' למשה רבינו שכך יש לנהוג, או כך, ואיך יתכן שיהיו שני דעות אמתיות לתורה אחת?
תשובה: בגמרא במסכת עירובין (דף יג:) אמר רבי אבא אמר שמואל, שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו, עד שיצאה בת קול מן השמים ואמרה, אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל.
וכתב הריטב"א (מגדולי רבותינו הראשונים): שאלו רבני צרפת ז"ל, איך יתכן שיהיו שניהם דברי אלהים חיים, וזה אוסר וזה מתיר? ותירצו, שכשעלה משה רבינו למרום לקבל תורה, הראו לו על כל דבר (שתתגלע בו מחלוקת) ארבעים ותשע פנים לאיסור וארבעים ותשע פנים להיתר, ושאל משה את הקדוש ברוך הוא על זה, היאך יש לפסוק להלכה, השיב לו, שיהיה זה מסור ביד חכמי ישראל שבכל דור ודור, ותהיה הכרעת ההלכה כמותם. וסיים הריטב"א, ונכון הוא לפי הדרש, ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר. (כלומר, הגם שביאור זה שאמרנו הוא אמיתי, בכל זאת יש בזה עומק על דרך הקבלה).
וכן מצאנו בגמרא במסכת גיטין (דף ז.), שהיתה מחלוקת בין חכמי ישראל, רבי יונתן ורבי אביתר, על איזה דבר, ופגש רבי אביתר את אליהו הנביא זכור לטוב, ושאל אותו מה אומר הקדוש ברוך הוא, אמר לו, כך אומר הקדוש ברוך הוא, אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר, ומסבירה שם הגמרא איך מתישבות שני השיטות בדבר אחד, וכביכול הקדוש ברוך הוא בעצמו משתעשע בדברי תורה של בניו חכמי ישראל.
כלל זה שאמרו רבותינו "אלו ואלו דברי אלהים חיים", אינו נוגע לגבי פסיקת ההלכה. שכן הלכה למעשה תמיד עלינו לנהוג כפי פסק ההלכה על פי כללי ההוראה. ולדוגמא, כלל גדול בידינו "אחרי רבים להטות", ועל כן במקום שרוב (מוחלט) מהפוסקים נוטים לצד אחד, ופוסק אחד נוטה לצד אחר, אין אנו משגיחים כל כך בדברי אותו החכם שנשאר במיעוט ברור. והכל על פי דעתם של גדולי הפוסקים, אשר בגודלם ידעו להכריע להלכה לאמיתה של תורה.
והדבר ברור, שכל מה שאנו אומרים "אלו ואלו דברי אלהים חיים", כל זה דוקא במחלוקת שבין חכמים אמתיים, ובאופן שלא באה טעות לידם מאיזו סיבה, שאם לא כן, אפשר שבאה שגיאה בדברי החכם, שהרי הטעות היא מצודה פרושה לרגלי כל באי עולם, ואין איש נמלט ממנה.
וכן הדבר פשוט, שכלל זה ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים", שייך דוקא במקרה שמדובר בשני חכמים גדולים שחולקים בתורה, אבל לא כל מי שנקרא "רב", ויאמר איזה דבר היפך דעת גדולי הפוסקים, נאמר עליו שרוח ה' דיבר בו, חלילה לומר כן. וכל האומר כן, פוגע בכבוד התורה באמת.
ומעשה היה, שפעם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הכ"מ) הגיע לבית כנסת אחד בשכונת הר נוף, והנה בכניסה לבית המדרש, היתה תלויה מודעה המבשרת על "יום שכולו תורה", בהשתתפות רבנים ידועים. והנה על אחד הרבנים נכתב התואר "הגאון הגדול". ראה כן מרן זצ"ל ואמר, "הגאון הגדול"? ולאחר שהלך משם, אמר, כי מי שכותב "הגאון הגדול" על כל רב, פוגע בכבוד הגאונים באמת.