מאמרו השבועי של הרב זבדיה כהן - ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית".
בפרשת השבוע, יעקב אבינו אוסף את בניו אליו, ומברך אותם בטרם מותו, וכמו שנאמר בתורה:
"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם". (בראשית מט א).
לאחר מכן, יעקב אבינו מברך את בניו, ובברכתו ליהודה הוא אומר: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב", שפירושו, שבחלקו של יהודה בארץ ישראל, יהיו הרבה עצי גפן ושפע של יין, עד שמרוב שתיית יין יאדימו עיניו, (חכלילי עיניים מיין). וכן יהיה בחלקו שטחי מרעה טובים לעדרי צאן עם שפע של חלב, עד שכביכול, מרוב שתיית החלב ילבינו שיניו. (ולבן שיניים מחלב).
בנוסף לפירוש זה, דרשו רבותינו במסכת כתובות (דף קיא ע"ב), על הפסוק "ולבן שיניים מחלב", אמר רבי יוחנן: "גדול המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב", שפירוש הדברים, אדם שמחייך לחבירו (ועל ידי חיוך זה מתגלות שיניו הלבנות), ובחיוכו זה הוא מאיר פניו לחבירו, ומתייחס אליו בסבר פנים יפות, מעלתו גדולה יותר מאדם שנותן לחברו כוס חלב, אף שזה שרק חייך לחברו לא נתן לו בעצם כלום רק חיוך, בכל זאת כוחו של חיוך וסבר פנים יפות גדול יותר ממשקה את חברו חלב.
וההסבר פשוט, אדם שמקבל כוס חלב מחברו, הוא שותה ונהנה באותו רגע בלבד, לעומת זאת אדם שמקבל חיוך ומילה טובה מחברו מקבל חיזוק לזמן רב וכוחה של מילה טובה נשמרת להרבה זמן בלב המקבל.
מעשה אירע בבני ברק, בוקר אחד ניגש רב ידוע המתעסק בשלום בית, ואמר לאברך פשוט אחד ממתפללי בית הכנסת: "ישר כוח"! זכית לעשות שלום בית בבית פלוני מה שאני לא הצלחתי לעשות במשך זמן רב!
אותו אברך היה בטוח שהרב טעה בו, וניגש לאדם הלא נכון, לכן אמר לרב, כבודו טועה בי! אני מעולם לא עסקתי בשלום בית. לא טעיתי, השיב לו הרב. אכן זכית לעשות שלום בית ואסביר לך את אשר ארע.
לפני כמה ימים ישב כאן בן ישיבה צעיר ולמד בשקידה, ואתה ניגשת אל אביו, טפחת על כתפיו, חייכת לו חיוך גדול, ואמרת לו, "אה! איזה בן יש לך! איזה מתמיד גדול! אשרי ההורים שזכו לגדל בן כזה!".
חשב האברך שניות מעטות ונזכר שאכן כך היה.
המשיך הרב ואמר לאותו אברך, דע לך ידידי, שמילים בודדות אלו שאמרת לאותו האבא, החזירו את שלום הבית שלו, ומבלי שהתכוונת, זכית לקיים מצוה גדולה של השכנת שלום בין איש לאשתו.
והסביר הרב: אחת הסיבות העיקריות לבעיות בשלום בית, היא חוסר הערכה של בני הזוג זה לזה, אך הבעיה אינה מתחילה בכך, הגורם העיקרי הוא, שהאיש או האשה אינם מעריכים את... עצמם, את כוחותיהם, את כישוריהם. וכשהאדם נמצא במשבר אימון כלפי עצמו, הוא גם לא יעריך את זולתו.
ברגע שאדם מרגיש את עצמו מרומם, מכיר את כישרונותיו והישגיו, ממילא מצב רוחו מרומם ואז קל בעיניו גם לכבד ולהעריך אנשים אחרים.
הכלל הוא, כאשר יש לאדם אור בעיניים, הולך האור הזה ומתפשט על כל סביבותיו, ואז תהיה לו האפשרות להאיר פנים לאשתו ולילדיו, להתייחס אליהם כראוי, ולהרגיש שאכן ביתו הוא המקום הטוב ביותר עלי אדמות.
פעמים רבות קורה, שאדם נמצא במצב רוח קודר מכל סיבה שהיא, והנה מגיע מולו חבר, נותן לו מילה טובה, מחייך אליו חיוך רחב ונותן לו כל מחמאה שהיא, ומוציא אותו בין רגע מאפילה לאור גדול. אותו אדם שעד לפני רגע היה מושפל, עצוב ונכה רוח, הופך להיות שמח וטוב לבב, ומקרין שמחה וטוב לב על כל הסובבים אותו. והכל בזכות מילה טובה אחת וחיוך רחב אחד.
אז למה קשה לנו כל כך להוציא מילה טובה אחת מהפה?
עלינו ללמוד לעודד, לשבח, ולפרגן לכל הסובבים אותנו בין אם זה בין איש לאשתו או בין אדם לחבירו. ונזכה לקיים את מאמר חז"ל "גדול המלבין שינים לחבירו, יותר ממשקהו חלב".
שבת שלום!
