מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית".
השבת נקרא: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלהים התהלך נוח".
רש"י הקדוש, מביא את דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף קח ע"א), יש שדרשו את הפסוק לשבח, ויש שדרשו אותו לגנאי. רבי יוחנן דרש אותו לגנאי, שנאמר, צדיק תמים היה "בדורותיו", דווקא בדורותיו היה צדיק, ולא בדורות אחרים, שאילו חי בדורות אחרים של צדיקים, לא היה נחשב לכלום. ואילו ריש לקיש, דרש אותו לשבח, שאם בדור כזה של רשעים היה צדיק, קל וחומר בדורות של צדיקים.
ולכאורה הדבר תמוה כיון שהיה בדורו צדיק לכל הדעות, מה לנו לדרוש אותו לגנאי מה היה קורה אילו היה חי בדורות אחרים, הרי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכיון שאנו רואים כי בדור זה הוא צדיק, היה לנו לדרוש אותו רק לשבח, ומה לנו לחפש מה היה קורה בדורות אחרים?
אלא שרבותינו לימדונו כאן יסוד גדול. המדד לצדיק או רשע אינו באופן יחסי בהתאם למצב נתון באותו מקום ובאותו זמן, אלא בהתאם לדרישות התורה ההלכה והמוסר כפי שניתנו בסיני, וזאת מבלי להתייחס למצב הסביבה והחברה בהתאם לתקופה זו או אחרת.
לפעמים אדם יודע כי הוא מקיים מצוות רק בצורה חלקית, או רק מצוות שמוצאות חן בעיניו, או שהוא מחליט לשמור רק מצוות שנוחות לו בלבד, או רק לפי זוית ראייה אישית שלו, או לפי הגיונו שלו, והוא יודע כי אין הוא מושלם, אך מנחם הוא את עצמו בכך שיחסית לחברה בה הוא נמצא בבית, במשפחה או בעבודה, הרי שהוא צדיק גדול ביחס אליהם שאינם מקיימים כלום, ודי לו במה שהוא.
לא אחת אנו רואים כי אפילו אנשים יראי שמים, כשהם בביתם ובסביבתם הטבעית, הרי הם יראים ושלמים ומדקדקים קלה כבחמורה, אך כשהם מגיעים לסביבה אחרת פחות חזקה מבחינה רוחנית, כגון בטיול או בעבודה או בשליחות, הם מרשים לעצמם לרדת רוחנית באופן זמני, כיון שיחסית לחברה בה הם מצויים כעת הם עדיין צדיקים גמורים.
את זה רבותינו באו לשלול, כשדרשו את נח לגנאי, בזה שנחשב לצדיק רק בהתאם לדורו, בהתאם לזמן, לשעה ולחברה בה הוא היה, ולא לפי האמת המתבקשת.
אלא החובה האמיתית המוטלת על האדם היא בקיום מצוות התורה בכל התרי"ג מצוות, לפי השלחן ערוך, קלה כבחמורה בכל עת, בכל מצב, ובכל מקום, ולא לפי מדד יחסי של הסובבים אותו באותו רגע. וכך נזכה שרבותינו ידרשו אותנו רק לשבח.
שבת שלום
