נאמר בתורה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". וכבר הזכרנו את דברי הרמב"ם בענין זה.
נאמר בספר משלי: " אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין". ופירש מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (ענף עץ אבות עמוד קצח), שגם בתוכחת על העוון, צריך להתחכם ולהוכיח במתק שפתיים, כדי שיהיו הדברים נשמעים, ואין להוכיח בדברים קשים.
צא ולמד ממה שאמרו רבותינו בפרקי דרבי אליעזר (סוף פרק מד), שבשעה שנפרד משה רבינו מעם ישראל, בסוף ארבעים שנות נדודיהם במדבר, ביקש משה להוכיח את ישראל, ורצה להזכיר להם מה שחטאו כשאמרו "היש ה' בקרבנו אם אין" (שבגלל העוון הזה נענשו כאשר בא עמלק להלחם איתם). אמר משה רבינו בלבו, אם אני אומר כן לישראל, אני מביישם ומלבין את פניהם, שדוקא בזמן הפרידה ממנהיגם האהוב ישמעו מפיו דברים קשים כל כך. אלא אמר משה רבינו, אני אומר להם מה שאירע במעשה עמלק, שבא להלחם עם ישראל, והם יבינו לבדם מה שהיה לפני כן. שנאמר, "זכור את אשר עשה לך עמלק".
משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס נאה, ובו פרחים ושושנים מיוחדים מרהיבי עין. ובפתח הפרדס ישב כלב גדול לשומרו.
פעם ישב המלך בעליית ביתו וראה את השר שהיה אהובו, שנכנס לפרדס וקוטף ממנו שושנים. מיד התנפל הכלב על השר, וקרע את בגדיו, עד שנמלט השר בעור שיניו מן המקום. אמר המלך, אם אני אומר לאהובי השר, למה נכנסת לפרדס בלי רשות? הרי אני מביישו. אלא כדי שידע שראיתי אותו בקלקלתו, אני אומר לו, אני מצטער על מה שעשה לך הכלב הרע הזה, שהתנפל עליך וקרע את בגדיך עד שנמלטת מפניו. ומיד הוא מבין שראיתי את כל מעשיו בפרדס. כך אמר משה לישראל, זכור את אשר עשה לך עמלק, ומיד ישראל יודעים מה שהיה לפני כן.
וכך גם לגבי חינוך הילדים בביתו של האדם, צריך שישים לב, שלא תמיד נכון להטיף לילד בצורה ישירה על מעשיו הרעים, ולפעמים אדרבה, בדיבור עקיף בחכמה ובשפה נעימה, ניתן לקיים מצוות חינוך באופן הראוי יותר. ישמע חכם ויוסף לקח.
