הלכה ליום רביעי ט' תשרי תשפ"ב 15 בספטמבר 2021

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

אהרן בוגיד בן בחלה לבית ביתן ז"ל

נפטר ביום הכיפורים - י תשרי תשפ״א
ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

משפחתו

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים.

אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולדות יעקב יוסף, שהיה מעשה בסנדלר שהיה יושב בלילה ומתקן מנעלים, אמרו לו, כבר השעה מאוחרת! השיב להם, כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן הכל! אמר הרב, מכאן למדתי מוסר השכל, כל זמן שנר ה' נשמת אדם דולק בקרבי, אפשר לתקן את המעשים שלנו, כי תשובה ומעשים טובים הם כתריס בפני הפורענות!

רבותינו אמרו, (ברכות לב:) מיום שחרב בית המקדש נפסקה מחיצה (כאילו נבנתה מחיצה) של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. שנאמר: "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי". ואף על פי כן, "שערי דמעה לא ננעלו", ולכן אמר דוד המלך: "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה', וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ", כלומר מבקש דוד המלך מה' יתברך שישמע תפלתו, ושיאזין לשועתו, ומבקש שלא יתעלם מדמעותיו. אבל דוד אינו מבקש מה' שיראה את דמעותיו, משום שידע דוד המלך שאת הדמעות תמיד רואה ה' יתברך. ובפרט הדמעות שאדם שופך בשעת הנעילה, שאז הקדוש ברוך דן יחידי את בניו, ומסוגל הזמן שאם האדם ישפוך את שיחו בבכיה ובתחנונים, אז יסלח לו ה' על כל עוונותיו, אפילו החמורים ביותר. (ואם אינו יכול לבכות, על כל פנים יבקש בקול בכי).

מסופר על רבי שמחה בונם תלמידו של החוזה מלובלין, שבצעירותו היה סוחר גדול, והיה פותח את חנותו כמה שעות בכל יום, וכל היום היה עוסק בתורה, והצליח מאד עד שנעשה עשיר גדול. שנה אחת, בערב ראש השנה, נכנס אצל רבו החוזה מלובלין כדי להתברך לקראת השנה החדשה. אמר לו רבו: "לא איש בשורה אנכי אליך היום, כי בשנה הבאה יתמוטט כל עושרך, ותגיע לפת לחם". יצא משם רבי שמחה שבור ורצוץ.

ביום הכפורים, כשעבר לפני התיבה, התחיל לדמיין רבי שמחה בעצמו איך שירד פלאים מכל עושרו, ופרץ בבכי מר, ובכל התפלות הוריד כנחל דמעה, עד כי כל הקהל בכו עמו מרוב בכיותיו. לאחר יום הכפורים סגר את חנותו, והלך אצל סוחרת עשירה אחת ושמה תמר, שהיתה לה חנות גדולה, והיא מינתה אותו לנהל את כל המסחר בחנותה. כעבור חודש, ראה רבי שמחה שההצלחה מאירה פנים, והמסחר פורח ומשגשג, ניגש לתמר הסוחרת וביקש ממנה עשרה אחוזים מכל הריוח שיהיה מכאן ולהבא. והיא, שהאמינה שבזכות צדקתו של רבי שמחה, המסחר שלה מצליח כל כך, הסכימה לבקשתו. לאחר חודש נוסף, דרש עשרים אחוזים, ושוב הסכימה לבקשתו, וההצלחה היתה למעלה מהמשוער. כשהגיע ראש חודש שבט, אמר לה רבי שמחה, היום ש'לום ט'ובה ב'רכה, אני חוזר למסחרי! והלך ופתח את חנותו והצליח בה מאד והתעשר.

כאשר הגיע בערב פסח לרבו החוזה מלובלין, מיד אמר לו רבו, דע לך, כי כל מה שאמרתי לך, אמנם אמת ויציב היה, אבל על "דמעות" כמו שעשית ביום הכפורים לא דיברנו! בדמעותיך בקעת שחקים וגזר הדין התבטל!

וכן מבואר בזוהר הקדוש (פרשת ויחי), שעל ידי דמעות, אפשר לבטל את כל הגזירות, ומנין למדנו זאת? מלאה, שלאה אמנו, נגזר עליה שתהיה נשואה לעשו הרשע. והיא, בתפלותיה ובדמעותיה הקדימה וזכתה ביעקב אבינו ולא ניתנה ביד עשו.

הוסיף מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כי אין הכוונה בכל זה, שיבכה האדם (רק) כדי שיתנו לו פרנסה, שזה דומה לתינוק הבוכה כדי שיתנו לו ממתקים ושוקולד, אלא הבכיות יהיו על מעשיו ומחדליו, שהרי כל הצרות הבאות על האדם באות מחמת מעשיו הרעים, וכמו שאמרו במסכת קדושין (פב.) הֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. ועל ידי התעוררות התשובה, והדמעות שמעידות שעושה כן מקרב לבו, אז מבטלים וקורעים את גזר דינו, והופכים עליו מדת הדין למדת הרחמים, ויוצא זכאי בדינו, שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. (מאור ישראל עמוד ע).

ישמע ה' תפלותינו, ונזכה להכתב ולהחתם לחיים טובים ולשלום, תזכו לשנים רבות, הבנים והאבות.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה