היום הוא יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, לקריאת דברינו בענין זה ראה כאן
נאמר בספר ישעיהו (פרק נח): "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". כלומר, רצה הקדוש ברוך הוא שיהיו בניו, בני ישראל, מטיבים אלו לאלו, ושיהיו טובים לבריות, ורצה שניתן מלחמינו לרעבים, ונדאג לעניים לדיור ולבגדים, ולא נתעלם מבשרינו. כלומר, חובה מיוחדת יש לתת צדקה ולסייע בגמילות חסדים לאנשים שהם קרובינו, כמו בני משפחה קרובים ורחוקים, (וכן שנטיב באופן מיוחד לשכנינו ולמקורבינו, כי טוב שכן קרוב מאח רחוק. כמו שכתב ביביע אומר ח"ב אה"ע סימן ז).
ומובא בתלמוד ירושלמי (מסכת כתובות פרק יא הלכה ג), מעשה ברבי יוסי הגלילי, שסבל רבות מאשתו, שהיה לה מזג קשה, והיתה מצערת אותו מאד. עלה רבי אלעזר בן עזריה לביתו של רבי יוסי הגלילי, ואמר לו, רבינו! גרש את האשה הזו! כי אין כבודך לדור עם אשה כזו שמתנהגת איתך בצורה לא יפה! השיב לו רבי יוסי הגלילי, הסכום שהתחייבתי לאשתי בכתובה, הוא סכום עצום, ואין לי אפשרות לשלם סכום כזה ולכן איני יכול לגרש את האשה הזו. אמר לו רבי אלעזר, אני אתן לך את סכום הכתובה ותגרש אותה. וכך באמת עשה רבי יוסי, עמד, שילם לאשה את כל כתובתה וגירש אותה, ופנה הוא לדרכו והיא לדרכה.
רבי יוסי הגלילי המשיך בחייו, היה עוסק בתורה מתוך קדושה וטהרה, וגם זכה להתפרנס בכבוד, עד שהיו לו כמה בתים ודי כסף לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו. גרושתו לעומת זאת, הלכה ונישאה ליהודי אחר שהיה שומר העיר. אולם לאחר זמן, הורע מזלם, בעלה ירד מנכסיו ונעשה עני. ואם לא די בכך שנעשה עני, הרי שגם חלה בשתי עיניו ונעשה עיור לגמרי. מה עשתה אותה אשה? בלית ברירה, היתה מוליכה את בעלה ברחובות העיר, ומדריכה אותו לדפוק על דלתות הבתים כדי לקבץ צדקה לצורך מחייתם.
פעם אחת, חזרו על כל בתי העיר ולא נתנו להם כלום. אמר לה בעלה, אין כאן עוד רחוב שנוכל לקבץ שם נדבות? השיבה לו האשה, יש עוד רחוב אחד, שבו גר אישי הראשון, רבי יוסי הגלילי, ואיני יכולה להכנס לשם כי אני מתביישת שיראו אותי במצב כזה. שמע בעלה את הדברים וחרה אפו, כאילו היא מתביישת על כך שנישאה אליו, לכן תפס אותה בידו והכה אותה כמה מכות, והיא החלה צועקת עליו ומשיבה לו מנה אחת אפים, וכך עמדו והתבזו מאד ברחובה של עיר במצב מחפיר.
עבר שם רבי יוסי הגלילי, ושמע את קולם שהם מתבזים בשווקים וברחובות. מיד לקח את שניהם, וסידר להם בית אחד מתוך כמה בתים שהיו לו, והיה מעלה להם מזונות ומפרנסם כל ימי חייהם, (כי הוא האריך ימים אחריהם), משום שנאמר "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם", ודרשו רבותינו, זו גרושתו של אדם, שאפילו אחרי שמתגרש ממנה היא נקראת "בשרו", (שהרי אם יבוא לישא את אחותה של גרושתו, נאמר להם שהם אסורים זה לזו, כי היא אחות בשרו).
ומובא עוד בדברי רבותינו (במדרש ויקרא פר' בהר), שבימיו של רבי תנחומא היתה עצירת גשמים, והיו צריכים בני האדם שירד גשם מן השמים. באו הציבור לפני רבי תנחומא, אמרו לו, רבינו! גזור על תענית ציבור כדי שיתענו ויתפללו כולם וירד גשם! גזר רבי תנחומא תענית, ולא ירד גשם. שוב פעם גזר תענית, ולא ירד גשם. בפעם השלישית קם ודרש בציבור, שכל אחד ילך ויקיים מצוות צדקה כמה שיוכל (תורת חיים על מסכת עבודה זרה דף ה.), כדי לזכות את ישראל שיהיו ראויים לגשם.
קם אחד האנשים משומעי לקחו של רבי תנחומא, לקח מביתו כסף ממה שהיה לו, ויצא לשוק, והנה פגשה אותו גרושתו. נגשה אליו ואמרה לו, תזכה בי היום למצוות צדקה, כי מאותו יום שיצאה האשה וגירשת אותה, לא ראתה שום דבר טוב. ראה אותו תלמיד שגרושתו נמצאת במצב קשה מאד, שלא היו לה בגדים כראוי והיתה שרוייה בצרה גדולה, התמלא עליה ברחמים ונתן לה סכום כסף חשוב ממה שהיה בידו. והלך לו.
באותה שעה שאותו אדם דיבר עם גרושתו בשוק, עמד שם אדם אחד וצפה בהם. בא לפני רבי תנחומא ואמר לו, כבוד הרב, איך אתה יושב כאן בבית המדרש כאשר נעשית עבירה? שאל אותו רבי תנחומא, מה ראית? אמר לו ראיתי את אותו אדם מדבר עם גרושתו בשוק ונותן לה מעות.
שלח רבי תנחומא להביא אליו את אותו אדם, בא לפניו, אמר לו רבי תנחומא, בני, אינך יודע שהעולם בצער? בני האדם נמצאים בצער, הבהמות נמצאות בצער, ואתה הולך לגרושתך ונותן לה כסף? אינך יודע שלא נכון להתנהג כך? השיב אותו אדם לרבי תנחומא, וכי לא אתה דרשת "ומבשרך לא תתעלם", שהכוונה אפילו לגרושתו של האדם? ולא אתה אמרת שיצאו כל אחד ואחד ויקיימו מצות צדקה? לכן לקחתי ממה שהיה בידי, ויצאתי לחפש מצוה, ופגשה אותי גרושתי ואמרה לי, תזכה בי היום למצוה שמהיום שיצאה מביתי לא ראתה טובה בחייה. כיון שראיתי אותה בלי בגדים ראויים ובצרה גדולה, נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה מעות, שנאמר "ומבשרך לא תתעלם".
באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו לשמים ואמר, רבונו של עולם! ומה אם בשר ודם, שמטבעו הוא אכזרי על גרושתו, ואין עליו חיוב לתת כסף לגרושתו, כיון שראה אותה בצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בניך בני בחוניך, בני אברהם יצחק ויעקב, ומזונותינו עליך, על אחת כמה וכמה! באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם.
נלמד כמה על האדם לשפר את מעשיו ותקן את הרגשותיו, שאפילו אם מישהו ציער אותו ופגע בו, (והרי כמעט ואין פגיעה כואבת יותר מריב בין בני זוג), בכל זאת כאשר היתה גרושתו זקוקה לעזרה, הוא התגייס בכל כחו לסייע לה. זכותם של התנאים הקדושים תגן עלינו אמן.
