מזמן שנחרב בית המקדש, אסרו רבותינו לשמוע קול שיר בכלי נגינה (כן מבואר בגמרא במסכת גיטין דף ז.). כלומר, לשיר בפה, מותר. אך לשמוע מוזיקה בכלי נגינה אסור. אלא אם מדובר בשמחה של מצוה, שאז יש להקל בדבר, וכפי שנהגו בכל תפוצות ישראל, שבשמחות של מצוה, כמו שמחת נשואין של חתן וכלה וכדומה, מביאים נגנים ושרים שם שירות ותשבחות לכבוד ה' יתברך.
ובדורות האחרונים רבותינו הפוסקים האריכו בדין זה, והעלו למעשה שמותר מן הדין לשמוע מוזיקה מלווה בכלי נגינה כשהיא מוקלטת, ברדיו או טייפ וכדומה, אפילו שלא בשמחה של מצוה. וכן המנהג פשוט אפילו אצל גדולי עולם חסידים וצדיקים, ששומעים שירי קודש ונגינות מוקלטות שמעוררים את הלב להדבק בה' ונותנים מרגוע ומנוחת הנפש.
אבל לגבי ימי הספירה, שכפי שביארנו, אירעו בהם מאורעות מצערים של פטירת עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא, כתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה או"ח סימן קסו), שיש להחמיר שלא לשמוע מוזיקה אפילו כשהיא מוקלטת. וכדבריו כתבו עוד מגדולי האחרונים, ובתוכם גם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.
ולפיכך למרות שבכל ימות השנה אנו מיקלים לשמוע מוזיקה מוקלטת, אך בימי ספירת העומר נכון להחמיר בדבר.
אולם בשמחה של מצוה, כגון במסיבת בר מצוה, או ברית מילה, או סיום מסכת וכדומה, מותר לשמוע שירי קודש ונגינות המלוות בכלי נגינה, שמאחר ומדובר בשמחה של מצוה, יש להקל בדבר. שהרי אפילו בעיקר תקנת חז"ל שלא לנגן בכלי שיר מאז שנחרב בית המקדש, במקום שמחה של מצוה היקלו, ואם כן הוא הדין בימי הספירה.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב בזה עוד (בספרו על יום טוב, עמוד רנט), שאם מעונינים לערוך שמחת הכנסת ספר תורה בתוך ימי הספירה, מותר לעשותה אפילו בכלי זמר, שהרי מדובר בשמחה של מצוה גדולה.
