שאלה: יש אנשים שאינם שומרי תורה, אבל הם אנשים טובים, האם יש ערך לטוב הלב שלהם כשאינם שומרי תורה?
תשובה: כוונת השאלה, שהרי נצטווינו בהרבה מצוות מן התורה ומדברי רבותינו. וישנם אנשים שלבם השיאם לעשות מעשים טובים, אך אינם עושים כן מחמת מה שנצטוינו בתורה הקדושה להתנהג בצורה יפה, אלא מחמת עצמם, שהם מוצאים לנכון להתנהג באמת וביושר ובמדת החסד וכיוצא בזה. והשאלה היא האם יש להם שכר טוב על כך, או לא.
ורבינו הרמב"ם (בפרק ח' מהלכות מלכים), כתב לגבי הגויים, שעליהם לקיים שבע מצוות שנצטוו בהם כל הגויים מן התורה. וסיים בזו הלשון: "כל המקבל שבע מצות, ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם". עד כאן.
ומבואר לכאורה מדברי הרמב"ם שאין ערך בכלל למעשים טובים שעושים בני אדם, כאשר אינם עושים כן מחמת ציווי ה' יתברך.
ובפרט יש לשים לב לכך, שמצאנו אצל אומות העולם, שכאשר הלכו על פי דרכי המוסר המוסכם בין בני האדם, ולא על פי המוסר האלוהי שנמסר לנו בתורה, הרי אומות מתורבתות ובנות חסד, נעשו לאכזריות שבאומות, כמו הגרמנים הארורים, שלאחר מאות שנים של תרבות, פשעו באופן מחריד, בהתעללות אכזרית בבני עמינו במשך כמה שנים. וכן הצרפתים, שמפורסמים בנימוסיהם, נהגו ברשעות מול עם ישראל, כאשר גירשו אותם כמה פעמים באכזריות מבתיהם והגלו אותם למקומות אחרים, ורצחו וטבחו והמיתו המונים על ידי עלילות הדם. וכן הדבר ידוע בשאר האומות, שלפעמים מתנהגים בחסד ובמשפט, אך עושים כן על פי המוסר ההסכמי, שמוסכם בין בני האדם שכן נכון לנהוג. ולבסוף מתנהגים ברשעות ואכזריות זה עם זה. לא כן בני ישראל קדושים, שהולכים תמיד על פי המוסר התורתי האמיתי, וממנו לא נטו ימין ושמאל, ונותרו לעולם רחמנים בני רחמנים.
אולם באמת שיש להבחין בכך, שישנם אנשים רבים, שאינם מדקדקים בשמירת המצוות, אבל יש אמונה בלבם, ומחמת כן הם משתדלים להתנהג ביושר, כי הם יודעים שה' יתברך חפץ בכך שבני האדם יתנהגו בטובה, ועל דבר זה בודאי שיש להם שכר טוב, וכמו המון עם מבני ישראל שלא זכו להתחנך על ברכי התורה, אבל הם משתדלים להיות אנשים טובים, ויודעים ממציאות ה', ובודאי על דבר זה יש להם שכר טוב. וכמו שנאמר, "הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם".
וגדולה מזו כתב רבינו הרמב"ן (בשער הגמול, עמוד רצ), שיש אדם שהוא כופר בה', ובכל זאת מאריכים ימיו והוא נהנה מהעולם הזה. והקשה הרמב"ן, שהרי אדם שהוא כופר, אינו ראוי לשום שכר בעולם, ואם כן מדוע הוא נהנה בעולם הזה? וכתב הרמב"ן, "זו אינה קושיא, שיש בדרכיו של בעל הרחמים לרחם על מי שעושה טובה ומעשה הגון בעולם הזה אפילו אם עשאו לשם עבודה זרה, ברוך שופט הצדק שעשה הכל ברחמיו".
כלומר, רצון הקדוש ברוך הוא בעולמו, שיהיו בני האדם מתנהגים בטובה זה עם זה, ולכן, אם נוהג אדם בצורה טובה עם הבריות, והוא טוב ומטיב לאחרים, הרי שהקדוש ברוך הוא משלם לו שכר טוב על אותו מעשה, אף על פי שאותו אדם לא עושה את מעשיו לשם שמים.
ומכאן נלמד, כמה חובה קדושה עלינו, ובצורה מיוחדת על אותם שהולכים בדרכי התורה תמיד, להיות טובים ומטיבים לאחרים, כי אין חפץ לה' שיהיו בני האדם רעים זה עם זה, אלא חפצו ורצונו שנתנהג במדת החסד והטובה זה עם זה, ואם נעשה כן לשם שמים, בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה", מפני שזהו רצון ה', ועוד נוסיף על כך תורה ומצוות ומעשים טובים, בודאי שבשכר זאת נזכה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.
