לשאלת רבים: הקם בבוקר, ונצרך לבית הכסא (לחדר השירותים), האם יטול ידיו תחילה, ויברך "על נטילת ידיים", ואחר כך ילך להתפנות, או שידחה את נטילת הידיים לאחר מכן?
תשובה: הדבר ברור, שמי שהיה נצרך לנקביו באופן שאינו יכול להשהות עצמו (להתאפק) במשך מעט יותר משעה (שיעור הילוך פרסה, כלומר, שבעים ושתים דקות), אינו רשאי להזכיר בפיו שום דבר שבקדושה, ובכלל זה, שבודאי שאינו רשאי לברך "על נטילת ידיים", עד שיתפנה. ועל כן עלינו לדון בשתי שאלות. ראשית נבאר, מה הדין כאשר נזקק לבית הכסא, אך יכול להשהות עצמו במשך שבעים ושתים דקות. האם יטול ידיו ויברך ואחר כך יתפנה. ושנית, אם אינו יכול להשהות עצמו, האם יטול ידיו בלא ברכה, ואחר כך יתפנה, ואחר כך יברך "על נטילת ידיים", ו"אשר יצר", או שטוב יותר לדחות את הנטילה עד לאחר שיתפנה.
והנה ביארנו כבר בהלכה הקודמת, שמעיקר הדין, אין חובה ליטול ידיים מיד כאשר קם משנתו בבוקר, ורשאי מעיקר הדין להתלבש תחילה, ואחר כך ליטול את ידיו. ועל כן הדבר ברור, שאם נצרך לנקביו עד כדי שאינו יכול להשהות עצמו במשך שבעים ושתים דקות, שאז מחוייב לנהוג כפי שורת הדין, ולהתפנות בתחילה, ואחר כך יטול את ידיו ויברך "על נטילת ידיים", ו"אשר יצר". וכן כתב המשנה ברורה (בסימן א), שאף שלדברי הזהר הקדוש יש להזדרז מאד בנטילת ידיים של שחרית, מכל מקום חלילה לעבור על איסור ממש, שלא להתפנות, בכדי למהר את הנטילה, אלא יתפנה תחילה, ואחר כך יטול ידיו.
וכאשר נצרך לבית הכסא, אבל יכול להשהות עצמו שבעים ושתים דקות. יש אומרים, שיטול ידיו תיכף בקומו משנתו, ולא יברך על נטילה זו, ואחר כך יכנס לבית הכסא, ואחר כך יטול ידיו שנית, ויברך "על נטילת ידיים", ו"אשר יצר". וכן פסק הגאון המשנה ברורה, שבכדי לצאת ידי חובת כל השיטות, יטול ידיו מיד בקומו משנתו, ואחר כך יתפנה, ואחר כך יטול ידיו שוב ויברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר". והנוהג כדבריו, בודאי שיש לו על מה שיסמוך.
אולם רבינו הרמב"ם בתשובה (פאר הדור סימן קד), כתב, שיש לברך את ברכת "על נטילת ידיים" דוקא בסמוך לנטילה. והמברך לאחר זמן, הרי זו ברכה לבטלה. ולפי דבריו, הנוהג כדברי המשנה ברורה, יש לחוש שמברך ברכה לבטלה, שהרי כבר נטל ידיו בתחילה, וכעת כשנוטל ידיו שנית, אין זו הנטילה שעליה ראוי לברך "על נטילת ידיים", כי אין זו נטילת ידיים "של שחרית" שעליה תיקנו את ברכת "על נטילת ידים". ולכן יש אומרים שיטול ידיו, ויברך על הנטילה, ורק אחר כך יכנס לבית הכסא.
ומנהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבכל אופן יכנס בתחילה בקומו משנתו לבית הכסא, ואחר כך יטול ידיו, ויברך "על נטילת ידיים", וכן יוכל לברך ברכת "אשר יצר". שהרי מעיקר הדין בודאי שאין חשש אפילו ללבוש בגדיו לפני נטילת ידיים, וכפי שביארנו כבר, וכל שכן שאין חשש במה שהולך להתפנות לפני נטילת ידיים. ולכן יתפנה תחילה, ואחר כך יטול ידיו בברכה, כדת וכדין.
ולסיכום: הקם משנתו, וצריך להתפנות לנקביו, אם אינו יכול להשהות עצמו שיעור של שבעים ושתים דקות, יכנס מיד לבית הכסא להתפנות, ואחר כך יטול ידיו, ויברך "על נטילת ידיים". ואז יוכל לברך גם ברכת "אשר יצר". ואם יכול להשהות עצמו שיעור של שבעים ושתים דקות, יש אומרים שיטול ידיו תחילה, בלא ברכה, ואחר כך יתפנה, ואז יטול ידיו שנית, ויברך "על נטילת ידיים". ויש נוהגים ליטול ידיו בברכה, ואחר כך ילך לבית הכסא. ויש אומרים שלעולם יכנס בתחילה לבית הכסא, ואחר כך יטול ידיו, ויברך "על נטילת ידיים", וכן יברך ברכת "אשר יצר".
