שטיחת ענפים בבית הכנסת ובבית
כתב הרמ"א (בהגה סימן תצד סעיף ג.) נוהגים לשטוח עשבים בשבועות, בבית הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה. ורבים מרבותינו האחרונים הביאו סימוכין למנהג זה, שיש בו גם זכר למה שאמרו בגמרא (שבת פח:) כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, נתמלא העולם כולו ריח בשמים, כמו שנאמר "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר". וכן נוהגים להעמיד ענפי אילנות בבית הכנסת ובבתים, לרמוז למה שאמרו רבותינו במסכת ראש השנה (טז.) בעצרת (היינו חג השבועות) נידונים על פירות האילן.
וכבר הבאנו בעבר את דברי ספר "חיי אדם", שהביא שהגאון רבי אליהו מוילנא ביטל מנהג זה, משום שעכשיו נוהגים הגויים להעמיד ענפי אילנות בימי חגיהם, ואם כן יש בזה איסור כמו שנאמר בתורה: "ובחוקותיהם לא תלכו". אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שהגאון מוילנא ביטל מנהג זה, משום שהוא היה סבור, שיש איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו" בכל מנהגי הגויים, אבל לשיטת המהר"י קולון ועוד פוסקים רבים, אין איסור זה נוהג אלא בחוק שנוהגים הגויים בדרך "חוק", דהיינו דבר שהוא בלי טעם, (שאז יש לחוש בו משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים), או דבר שנהגו בו הגויים לשם פריצות וכדומה, אבל במנהג שיש בו טעם אחר, כגון לבוש שלובשים אותו רופאים גויים, כדי שיהיה ניכר שהם רופאים וכדומה, אין איסור לנהוג בו, ולכן יש להניח למנהג זה שיתקיים, שמנהג ישראל תורה, ובפרט שמנהג זה הוא קדום מאד ונזכר גם בדברי חז"ל. (וכבר הזכרנו חילוקים נוספים בזה בהזדמנויות אחרות).
מאכלי חלב
כתב עוד הרמ"א, שנוהגים בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום חג השבועות, והוסיפו האחרונים שיש נוהגים לאכול גם דבש וחלב, לרמוז על מתן תורתינו שנמשלה לדבש וחלב, ויש נותנים טעם למנהג מאכלי חלב בחג השבועות, מפני שבעשרת הדברות נתגלו לאבותינו כל חלקי התורה ומצוותיה, וכמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולות כל מצוות התורה, וכשירדו ישראל מההר אל בתיהם אחר מתן תורה, לא מצאו מה לאכול תיכף, זולת מאכלי חלב, כי לבשר היו צריכים הכנה רבה, לשחוט בסכין בדרך בלי פגם כאשר ציוה ה', ולנקר החלב וגיד הנשה, ולמלוח הבשר ולהדיחו, ועוד ועוד עניינים רבים הקשורים לכשרות המאכלים. ולכן היו זקוקים למאכלי חלב, ואנו עושים זכר לזה. ונאמרו אודות מנהג זה עוד טעמים אחרים.
ומכיוון שעל פי ההלכה אסור לאכול מאכלי חלב אחרי מאכלי בשר עד שיעברו שש שעות (כפי שביארנו בהלכות בשר וחלב), לכן מנהגינו לאכול מאכלי חלב, ואחרי קינוח והדחה כמשפט (דהיינו אכילת מעט פת וכדומה, ושתיית משקה, כפי שביארנו גם כן בהלכות בשר בחלב,) אוכלים מאכלי בשר. ומצוה לאכול ביום טוב בשר בהמה, לקיים בזה מצות שמחת החג, וכמו שאמרו במסכת חגיגה (ח:), אין שמחה אלא בבשר בהמה, וכן ישתה יין לשמחת החג, אבל יזהרו להימנע משחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק והקלות ראש שמחה אלא הוללות, ולא נצטווינו אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר. אלא ישמחו ביום טוב בדברים המותרים, כגון לשורר בפה שירות ותשבחות להשם יתברך, וכן יש להשתדל לעסוק בתורה ביום החג, וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שנכון ללמוד בספר המצוות של הרמב"ם, ונכון גם כן לקרות בספר תהילים, כי פטירת אדונינו דוד המלך הייתה ביום חג השבועות.
והיה מרן זצ"ל רגיל לומר, שאין תועלת כל כך שישאר אדם ער כל הלילה בליל שבועות, ויעסוק בתורה, ואחר כך יישן כל היום. אלא יישן שעה או שעתיים "כדי לשבור את תאוות השינה", כלשון מרן זצ"ל, ואחר כך ישוב לעסוק בתורה. אלו דברי מרן זצ"ל. ואמנם דבר זה הוא קשה ביותר לרוב בני האדם, מכל מקום נוכל ללמוד מדברי מרן זצ"ל, שאין לבטל שעות רבות על שינה ביום יקר זה, וישתדל ככל שיוכל לעסוק בתורה.
דברי מרן זצ"ל
ונביא כאן מדברי מרן זצ"ל, שדרש לקראת חג השבועות:
ליל חג השבועות, הוא לילה מיוחד במינו ומרומם על כל לילות שאר החגים. רבים רבים יושבים ועוסקים בתורה כל הלילה! כך המנהג בכל ישראל! ומדוע נוהגים כן?
כאשר ביקש הקדוש ברוך הוא ממשה רבינו לבוא ולגאול את עם ישראל, אמר לו: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה". על הר סיני. ומדוע נאמר "תעבדון את האלוקים" ולא "תעבדו"? אלא שכאן רמז ה' יתברך, שרק אחרי חמשים יום מצאת בני ישראל ממצרים, יזכו למתן תורה.
והיו ישראל משתוקקים לקבלת התורה, הרי הם לא ידעו מה נאמר בתורה, לא ידעו את מהות התורה, אבל ידעו על אבות אבותיהם, שהיתה בידם תורה, (שהרי אברהם יצחק ויעקב, וגם קודם לכן, שם ועבר ונח ואדם הראשון, היו יודעים ועוסקים בתורה), היו מתענגים על התורה, ומתעלים בלימודה. והם, אין בידם תורה. לכן היו משתוקקים וכמהים מאד לקבלת התורה.
לפיכך, בכל יום מיום צאתם ממצרים, היו ישראל מונים, "הנה עבר יום אחד", ואחר כך היו מונים "עברו שני ימים", וכן בכל יום ויום היו סופרים, ואנו שסופרים "ספירת העומר", עושים זאת גם כן זכר לאותה ספירה שספרו אבותינו. היתה התורה הקדושה חמדתם של ישראל, והם היו סופרים בכל יום לקראת קבלתה.
אך לבסוף היה מעשה שטן, שבלילה האחרון לקראת קבלת התורה, נפלה על ישראל עייפות ותרדמה עמוקה, וכך ישנו כולם, ולא קמו, עד שהקדוש ברוך הוא הרעיש את העולם, "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה", קמו כולם בבהלה, ומיד, אמר להם משה רבינו, שימהרו להתלבש, ויבואו כולם לפני הר סיני.
זכר לאותה התרשלות שהיתה בלילה ההוא, וכדי לתקן את מה שלא עשינו יפה, אנו נוהגים להשאר ערים כל הלילה בליל חג השבועות. וכן נוהגים כל ישראל.
יש "תיקון" מיוחד שסידר רבינו האר"י לליל חג השבועות, ואשרי מי שאומר את התיקון, אך התיקון הזה, אינו חובה, מי שרוצה ויכול, יאמר את התיקון, אבל העיקר, יעשה אדם מה שיכול, שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, לכן אם ירצה ילמד גמרא או פוסקים, מה שלבו חפץ. "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה"! כל אחד ילמד מה שנוח לו, ובמקום שנוח לו, העיקר לא לישון, אלא ישב ער ויעסוק בתורה עד אור הבוקר, שאז נקרא את עשרת הדברות, ונקבל את התורה מחדש.
ונוהגים, לקרוא תהלים בחג השבועות, כי הוא יום פטירתו של דוד המלך. דוד המלך נפטר ביום טוב של חג השבועות שחל להיות בשבת. והיו ישראל מצטערים מאד מפטירתו, ולא שמחו את שמחת החג, לכן דחו אותה למחרת. לפיכך, גם יום שאחרי חג השבועות, יום "איסרו חג", הוא יום מיוחד יותר משאר הימים שלאחר החגים, שיש בו שמחה מיוחדת במינה. עד כאן מדברי מרן זצ"ל.
שמחת עניים
נאמר בתורה (דברים טז) ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך. לפיכך חייב אדם לשמח עמו ברגל את העניים והאביונים והאלמנות והיתומים, והיא חובה קדושה. ויוכל לצאת ידי חובת מצוה זו, בנתינת צדקה לעניים לפני החג, כדי שיהיה להם במה לשמוח בחג.
