הלכה ליום רביעי י"ג טבת תשע"ז 11 בינואר 2017

שאלה: האם עיור יכול לעלות לתורה?

תשובה: העולה לתורה, ומברך לפני ואחרי הקריאה, עליו לקרוא בעצמו בתורה. ואם הוא אינו רוצה לקרוא בעצמו בתורה לפני הציבור, מפני שאינו בקי בטעמי המקרא וכדומה, השליח ציבור קורא בתורה, והעולה לתורה חייב לקרוא ביחד איתו בלחש את כל הפסוקים.

ומעתה לגבי השאלה שלפנינו. הנה אדם שהוא עיור, הרי הוא אינו יכול לקרוא בתורה בעצמו, מפני שהוא אינו רואה את הספר תורה. וכן דעת הרבה מרבותינו הראשונים, שפסקו שמטעם זה, אין להעלות אדם עיור לתורה. וכן מרן השלחן ערוך (סימן קלט סעיף ג) פסק שמן הדין אין להעלות אדם עיור (סומא) לתורה.

לעומת זאת לדעת רבינו בעל האשכול, ניתן להעלות עיור לתורה, מפני שהעיור יכול לצאת ידי חובת הקריאה, כשהוא שומע אותה מפיו של השליח ציבור. אולם כאמור, מרן השלחן ערוך פסק כדעת הפוסקים האסורים על עיור לעלות לתורה.

והנה לכאורה, מאחר וקבלנו עלינו את הוראות מרן השלחן ערוך, אם כן אין להעלות עיור לתורה, הלכה למעשה. אולם בשו"ת משאת בנימין (סימן סב) להגאון רבי בנימין סלניק, שחי סמוך לזמן מרן השלחן ערוך, כתב לדון בזה, מאחר ולעת זקנתו, הגאון בעל משאת בנימין בעצמו, נעשה עיור, (כי "חשכו הרואות בארובות", כלומר העיניים), והוא בתשובתו, הביא את דברי מרן השלחן ערוך, והשיג עליהם, וערך את דבריו בסגנון מליצי, ונביא מקצת מהם:

"בענין אם סומא יכול לעלות ולקרות בתורה, המאסף לכל המחנות, הגאון והמופלג בדורו מוהר"ר יוסף קארו נשמתו עדן, בספר הבית יוסף שלו, ליקט ואסף לכל הדעות, ושקל וערך, והעלה לאיסורא, שאינו רשאי לעלות לתורה בין המנויים, ואני אמרתי, כי זה עתה לעת זקנתי חשכו הרואות בארובות, ותכהנה עיני מראות, ולפי אשר עלתה במחשבה של הרב ז"ל, לגרשני מלהסתפח בנחלת ה' ותורת אמת חיי עולם, לבלתי אחשב במספר המנויים לעלות, ולכן אמרתי וגמרתי בלבי חלילה לי מלעזוב את דרך עץ החיים ומלאחוז בענפיה, אהבתי זאת התעודה מימי קדם קדמתה, משפטה ודתה, וגם לעת זקנתי בל אשליכה, ובה אתהלכה, ואפתח בדבר הלכה, לראות על מה עשה לי הרב ככה"...

ובסיכום כתב, שלא שמענו לדברי מרן השלחן ערוך בדין זה. וכן הגאון רבי חיים פלאג'י בספר חיים (סימן יא) כתב שבאיזמיר, אף על פי שנהגו בכל הדינים כדברי מרן השלחן ערוך, מכל מקום בענין זה לא נהגו כדעת מרן, והיו מעלים עיור לתורה. וכן האריכו בזה עוד מגדולי הפוסקים.

ולמעשה, העיד הגאון הראשון לציון מהר"ר יצחק יוסף שליט"א, שבצעירותו ראה בעיניו, שהיה חזן אחד, ושמו ר' מרדכי חלפון ז"ל, שהיה נעים זמירות ישראל, והיה הולך ברגל ביום השבת, כדי לשמוע את מרן זצ"ל מקריא את ברכת הכהנים בנעימה, והוא היה עיור בשתי עיניו. ומרן זצ"ל היה מעלה אותו לספר תורה, והיה סומך על דברי בעל האשכול שהזכרנו, מפני שהדבר עלול לגרום לאדם שאינו רואה בשני עיניו, לעגמת נפש עצומה. וידוע, שמי שסובל ואינו רואה בעיניו, הרי זה אחד הדברים הקשים ביותר לאדם, וממילא הוא נעצב אל לבו מאד, ואסור לנו להחמיר עליו שלא להעלותו לתורה, אלא נוכל לסמוך על דברי בעל האשכול. וכן נוהגים בבתי מדרשות הנוהגים על פי פסקי מרן הקדוש זצ"ל, שאף על פי שכמעט בכל דבר אין אנו זזים מפסק מרן השלחן ערוך, מכל מקום בענין זה, הנוגע לכבודו של העיור, ולשמחו מיגונו, מאחר ויש לנו את בעל האשכול לסמוך עליו, ובהצטרף דעת פוסקים אחרים כפי שהזכרנו, העיקר שיש להקל בדבר, ומעלים את העיור לתורה. ובפרט ביום שמחת תורה, שכל הציבור עולה לתורה, שאז יש להקל בדבר יותר.

שאלות ותשובות על ההלכה

למה בסומא בעלייה לתורה (הרי אנחנו אומרים שצריך לקרוא מתוך הכתב) אז בו נגיד אדרבה, הכתב ברייל זה אומנם לא רואים אבל יודעים כולם שבכתב הזה הוא רואה מה שכתוב בספר תורה, וגם אנחנו יכולים להגיד עוד סברה הוא ממש ליד הספר תורה ואין שייך להגיד שהוא יוזיז את הראש מהספר תורה, אז למה אנחנו לו יכולים להחשיב את ההרגשה שלו בטור כאילו הוא רואה?, ואותו דבר גם בברכת האילנות, אנחנו יודעים הרי שסומא לו יכול לברך ברכת האילנות ופוסקים שישמע מאחר ויכוון לצאת ידי חובה, אז השאלה היא,: למה באמת אנחנו לו יכולים להחשיב את זה שהוא מריח את הפירות והפרחים ועל ידי זה הוא נהנה, וגם זה שהוא יכול להרגיש, מלא בברכת הלבנה זה ברור בסכל של כל אחד שאין דבר כזה או להריח את הלבנה או להרגיש אותה, אז באמת, למה לו מחשיבים בשני המקרים (חוץ מברכת הלבנה)? י"ט תשרי תשפ"א / 7 באוקטובר 2020

סברא דומה לשלך מובאת בגמרא לגבי עיור שנמצא בסמוך למקום שהמלך עובר שם, שאז יש סברא שיוכל לברך, משום שהוא ממש מרגיש את התכונה שסביב המלך. והברכה אינה דקא על ראייה, אלא על המצב הזה שהאדם מתפעל מהמלכות, אבל הדוגמאות עליהן שאלת, הרי צריך שיראה ממש מתוך אותו ספר תורה שקורא ממנו, ומה יועיל לנו שיודע בדיוק מה שכתוב שם. לכן אין לסמוך על זה להקל. אלא שכמו שכתבתי כמה פעמים נוהגים ברוב בתי הכנסיות לסמוך על המיקלים ומעלים עיור לתורה. וכמדומני שכך נהגו כמה פעמים גם אצל מרן זצ"ל.

וכן לגבי ראיית האילנות, שחז"ל תיקנו הברכה דוקא למי שרואה האילנות מלבלבים, שהיא הנאה ושמחת הלב שאינה שייכת מהרחת הפרחים וכדומה, שאין בהם חידוש כל כך כמו ליבלוב האילנות. לכן לא יוכל לברך. 

מה הדין אם נזכרתי שלו אמרתי "יעלה ויבוא" בראש חודש, ורק ב"אלהי נצור" נזכרתי? ואם עשיתי נכון שלו חזרתי והמשכתי באת הפילה כרגיל? ל' אב תש"פ / 20 באוגוסט 2020

 

השוכח להזכיר "יעלה ויבוא" בתפלת ראש חודש, ונזכר לאחר שסיים את התפלה, עליו לחזור ולהתפלל שנית. ואם נזכר לפני שסיים את תפלת העמידה, עליו לחזור ל"רצה", ולומר "יעלה ויבוא" כהלכה. וכמבואר בדברי מרן בשלחן ערוך (סימן קכו).

וכל זה שייך דוקא בתפלת שחרית או בתפלת מוסף ומנחה של ראש חודש, אבל השוכח להזכיר יעלה ויבא בתפלת ערבית של ראש חודש, אינו צריך לחזור כלל על תפלתו.

אם שכחו לסגור את מכשיר העשקיה לפני שבת, האם כשאני נירטב אני עובר על שחיטה?, והאם אפשר לכבות אותו בשבת? כ"ז תמוז תש"פ / 19 ביולי 2020

יש להזהר שלא להרטיב את הבגדים בשבת. ומותר לכבות את המערבת בשבת. ואף שהגאון החזון איש החמיר בזה, מכל מקום לדעת מרן זצ"ל יש להקל. 

האם מברכים על המילון והאבטיח ברכת שהחיינו? י"ז תמוז תש"פ / 9 ביולי 2020

בודאי שיש לברך על אבטיח ומילון שהחיינו, כיון שהם פירות חדשים, וניכר שהם חדשים. 

ביביע אומר פסק שלא לעלות (מהחלקים האחרונים של הספר) י"ט טבת תשע"ז / 17 בינואר 2017

ובכל זאת כתב בגליון בכתב יד קדשו, שבמקום צורך היקל בדבר. כלומר, מעיקר הדין ראוי יותר שלא להעלות. אבל אם יש בזה עגמת נפש יש להקל.

מה שכתבתם שמותר להעלות עיור לתורה, לכאורה מרן זצ"ל חזר בו ופסק לאסור ביביע אומר חלק ט. הלא כן? י"ח טבת תשע"ז / 16 בינואר 2017

כל דברי מרן זצ"ל בשו"ת יביע אומר ח"ט, הם מעיקר הדין. שבאמת נכון שהעיור לא יעלה לתורה, אבל למעשה במקרה שהעיור רוצה לעלות, ויש חשש פגיעה אם לא יעלוהו, יש לסמוך על המיקלים. וכמו שכתב בתשובה בשו"ת יביע אומר ח"ט סימן פג אות ז בהערות מכתב ידו, שבמקום צורך גדול ביום פקודת השנה של אביו של העיור, התיר לו מרן זצ"ל לעלות למפטיר. עיין שם. ולכן למעשה כמו שכתבנו, טוב שלא לעשות כן, אבל אם יש צורך גדול, או שיש חשש פגיעה או עוגמת נפש, יש להקל.

האם עיוור שעולה לתורה, צריך לקרוא בלחש עם החזן כמו עולה רגיל? ט"ז טבת תשע"ז / 14 בינואר 2017

לא יקרא בלחש, אלא יכוין לצאת ידי חובה מפי הקורא בתורה.

אני עיור, ואני יודע שבילקוט יוסף כתב שעיור לא יעלה לתורה, ורק בשמחת תורה אפשר להקל. אז מה הדין? י"ד טבת תשע"ז / 12 בינואר 2017

ההיתר לאפשר לעיור לעלות לתורה, אינו פשוט, וכפי שכתבנו, לדעת מרן השלחן ערוך אין לנהוג כן. והטעם שמיקלים בזה למעשה, הוא משום עוגמת נפש של העיור, שאם לא יעלו אותו לתורה הוא מצטער. ולכן אנו סומכים בדוחק על דברי הפוסקים הראשונים שכתבו שעיור יכול לעלות לתורה. לכן, עיקר הדין הוא כפי שכתב בילקוט יוסף, וכפסק מרן השלחן ערוך, שעיור לא יעלה לתורה. אבל במקום שיש בזה משום עוגמת נפש, יש להעלותו. וכן נוהגים. וגם אנו כתבנו את הדין כפי שיש להנהיג למעשה בבתי כנסת. שאין למנוע מהעיור לעלות לתורה. ובפרט בשמחת תורה וכדומה, וכפי שכתב בילקוט יוסף. ולכן למעשה, אתה שהנך עיור, אתה רשאי אם תרצה לעלות לתורה, לכל הפחות בשמחת תורה. ותוכל לסמוך על הגאון משאת בנימין שנהג כן בעצמו למעשה. ולעתיד לבוא, יבוא משיח צדקינו, ואז כל החולים יתרפאו, כמו שמפורש בגמרא במסכת סנהדרין דף צא עמוד ב, שלעתיד לבוא ה' יתברך ירפא את כל החולים, כמו שנאמר, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא. כשם שה' יתברך יחיה את המתים, כך ירפא את החולים. ולכן גם אתה, בעזרת ה' במהרה כשיבוא משיח צדקינו, תראה בשתי עיניך, ותזכה לשכר טוב על מה שנמנעת כל ימיך בעולם הזה מלהסתכל בדבר אסור, ותקבל שכר טוב על צערך במה שלא ראית במשך שנים, ואשריך שאתה עוסק בתורה, תעלה ותצליח בכל מעשיך,

8 ההלכות הפופולריות

"זכר למחצית השקל" התשפ"ו

מחצית השקל בפרשת כי תשא, שקוראים גם כן ב"שבת שקלים", נצטוינו על נתינת "מחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. וסגולת המצוה שהיו ישראל נותנים "מחצית השקל", היתה להצילם מכל נגף, ורבו סודותיה ומעלותיה מאד, ובזמן שהיה בית המקדש קיים, היו "משמיעי......

לקריאת ההלכה

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

ימי ספירת העומר

ימי ספירת העומר, הם ימים שקדושתם מרובה, כמו שכתב הרמב"ן בפירושו לפרשת אמור, כי ימים אלה שהם ימי ספירת העומר, מחג הפסח ועד לחג השבועות, קדושתם היא כקדושת ימי חול המועד, ואינם ימי אבל ופורענות כמו ימי בין המצרים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה מזכיר את דברי הרמב"ן הללו בימי הספירה, כדי......

לקריאת ההלכה

תפלת שחרית מוקדמת

רבים שואלים: מאמתי מותר להתחיל בתפילת שחרית? ישנם אנשים רבים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ועלינו לדעת מתי מותר להם להתחיל בתפילת שחרית. תשובה: זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא רק לאחר הנץ החמה, והוא זמן ה"זריחה" הנדפס בלוחות השנה. ומצוה מן המובחר להתפלל מיד עם הנץ החמה, ......

לקריאת ההלכה


חג הפסח התשפ"ו

ההכנות לפסח מעכשיו נהגו כל ישראל, לנקות את בתיהם היטב היטב זמן רב לפני חג הפסח, כדי שלא יגיעו לידי איסור חמץ, וכדי לכבד את החג בבית נקי, שישבו בליל הסדר כבני מלכים. וכל הנקיונות שעושים לכבוד הפסח, בתוך שלושים יום לחג הפסח, הרי הם בכלל מצות "ביעור חמץ". וכתב מרן החיד"א בספר עבודת הקוד......

לקריאת ההלכה

קריאת המגילה – הברכה לנשים

כל אדם מישראל, בין אנשים ובין נשים, חייבים בקריאת המגילה ביום הפורים, וצריך לקרותה בלילה ולשוב ולקרותה ביום, שנאמר "אֱלֹקַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דֽוּמִיָּה לִי". ופסוק זה נאמר בספר תהילים בפרק "למנצח על אילת השחר", ואמרו בגמרא (יומא כט.) שאסתר נמשלה לאייל......

לקריאת ההלכה

ימי הפורים – משלוח מנות

ימי הפורים מצוות הפורים בעיקרן, ארבעה הן: מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, ושמחת פורים. מצות משלוח מנות נאמר במגילת אסתר (ט, כב): לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּ"מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת" אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּ"מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". ובגמרא במסכת מגילה (דף ז......

לקריאת ההלכה

ברכת האילנות – תשפ"ו

היוצא בימי ניסן, ורואה אילנות פרי שמוציאים פרחים, מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם". יום א' בניסן יחול השנה (תשפ"ו) השבוע, ביום חמישי,......

לקריאת ההלכה