מרן זצ"ל בעצרת תשובה בעיר בת ים
מצות עשה מן התורה, לשמוע קול תרועת שופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ומאחר וכל התקיעות, חובה עלינו לשומען, לכן אסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן שאסור לדבר בזמן התקיעות עצמן, אלא יש להיות בשקט, ולהאזין לקול השופר. ומשעה שבירך את ברכת "לשמוע קול שופר", (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות.
סדר התקיעות הוא, תשר"ת, תש"ת, תר"ת. תשר"ת, הכוונה, תקיעה, שברים, תרועה ותקיעה. תש"ת הכוונה, תקיעה שברים תקיעה. ותר"ת הכוונה, תקיעה, תרועה ותקיעה.
וידוי בין התקיעות
נחלקו רבותינו גדולי הפוסקים, האם יש לומר וידוי בין התקיעות, (כפי שמודפס בהרבה מחזורים), או שאסור לומר וידוי בין התקיעות. ושורש המחלוקת בזה, הוא מפני שיש מחלוקת בין רבותינו הראשונים, האם כל התקיעות שאנו שומעים, (תשר"ת תש"ת תר"ת), חובה עלינו לשומען, מפני שיש לנו ספק איזו מהן היא התקיעה הנכונה, או שהאדם יוצא כבר ידי חובתו בשמיעת התשר"ת בתחילת התקיעות.
ולדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, אנו עושים את כל התקיעות הללו, מפני שיש לנו ספק איזו מהן היא הנכונה. וזו דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ולכן למעשה, אסור לומר וידוי בין התקיעות, ואף מי שנהג כן, והיה אומר וידוי בין התקיעות, צריך לבטל מנהגו, משום שנכנס בזה לחשש ברכה לבטלה, ולספק אם חייב לחזור שוב ולברך על התקיעות.
ומכל מקום, אם רוצה להרהר את מילות הוידוי בלבו בלבד, רשאי לעשות כן בין התקיעות, אבל בשעת התקיעות עצמם ידום ויקשיב היטב לקול השופר.
דין הנשים
נשים פטורות ממצות שופר, שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמא, (מצוה שהיא בקום ועשה, ותלויה בזמן מסויים), וכל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות מהן, כמו שביארנו בכמה הזדמנויות. ומכל מקום נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולבוא לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר. ואשה שלא היה באפשרותה לבוא לבית הכנסת, יכולה לשמוע תקיעת שופר בבית, (או בבית הכנסת בשעות הצהרים כפי שמקובל בכמה מקומות). ולמנהג הספרדים, אין לברך על תקיעת שופר כאשר תוקע עבור נשים, מפני שהנשים אינן מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא. ויש נשים מעדות אשכנז שנוהגות לברך לעצמן על תקיעת שופר, ויש להן על מה שיסמוכו. ומכל מקום אין לתוקע עצמו לברך עבור נשים, גם למנהג זה.
כל היום כשר למצות שופר, מהנץ החמה ועד לשקיעתה, ולכן הבא לתקוע בשופר עבור הנשים, רשאי לתקוע כל היום כולו עד שקיעת החמה.
כוונת המצוה
כלל גדול בידינו, כי "מצות צריכות כוונה", וכפי שביארנו כמה פעמים. ועל כן, השומע קול שופר בראש השנה, צריך שישים לבו, לכוין שבשמיעת קול השופר הוא מקיים את מצות השופר, ויתעורר לבו בתשובה לה' יתברך, שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים.