בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי שיש להמתין שש שעות בין אכילת מאכלי בשר לאכילת מאכלי חלב, משום שטבע הבשר שנשארות ממנו שאריות בין השיניים, וגם משום שהבשר נותן טעם בפה למשך זמן ארוך.
כתב הרמב"ם (בסוף פ"ט מהלכות מאכלות אסורות), מי שאכל בשר, בין בשר בהמה ובין בשר עוף, לא יאכל אחריו (מאכל) חלב עד שיהיה ביניהם כדי "שיעור סעודה אחרת", "והוא כמו שש שעות". וכן כתבו הכל בו והארחות חיים.
ובאמת שיש לשים לב לכך, שהרמב"ם לא כתב שיש להמתין "שש שעות", אלא "כמו שש שעות", וידוע שרבותינו הראשונים, ובמיוחד הרמב"ם, מדקדקים מאד בלשונם, והשאלה היא האם יש לסגנון הדברים שכתבו "כמו שש שעות" משמעות כלשהי בהלכה?
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל ישב על מדוכה זו, והביא מדברי גדולי הפוסקים בזה, וכתב שממה שכתבו הראשונים "כמו" שש שעות, יש להוכיח שאין צורך להמתין שש שעות ממש, אלא די בכך שיעברו חמש שעות וחצי, ויהיה סמוך לשש שעות, (שכן בכל הש"ס "סמוך" - הוא שיעור חצי שעה). וכן מוכח מדברי המאירי שכתב, "שיעור שש שעות או קרוב לזה".
אלא שבספר גינת ורדים, כתב שיש להמתין שש שעות ממש, וכן משמע מדברי עוד מגדולי הפוסקים. וגם לסברא זו יש סימוכין מלשונות הש"ס והראשונים.
ולפיכך למעשה, כתב מרן זצ"ל, שלכתחילה אין לאכול מאכלי חלב עד שיעברו שש שעות בדיוק. ומכל מקום המיקל בזה במקום צורך לאכול אחר חמש וחצי שעות, יש לו על מה שיסמוך, ובפרט בבשר עוף שיש מקום רב יותר להקל בזה.
והטעם שיש להקל בזה יותר לגבי בשר עוף, הוא משום שידוע שאכילת בשר עוף עם חלב אינה אסורה מן התורה, אלא מדרבנן, ולכן החומרא של אכילת מאכלי חלב לאחר אכילת מאכלי עוף, אינה עומדת באותה מדרגה כמו אכילת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר בהמה.
ולסיכום: לכתחילה, תמיד יש להמתין שש שעות בין אכילת מאכלי בשר לאכילת מאכלי חלב. והמיקל במקום צורך להמתין חמש שעות וחצי, לאחר שאכל מאכלי עוף, יש לו על מה שיסמוך.
