תשובה: הנה ידוע כי בעם ישראל ישנם כמה יחוסים השונים במדרגתם. ובהם, כהנים לויים וישראלים. וקדושת הלויים גדולה מקדושת ישראל, וקדושת הכהנים היא למעלה מכולם. ועל כן באנו לשאלה האם מותר לאדם מישראל שאינו כהן לישא בת כהן לאשה. ומובן שכמו כן השאלה נשאלת מצד האשה, האם מותר לבת כהן להנשא לאיש מישראל, או שעליה לחפש לה דוקא איש כהן כמותה?
ושורש השאלה, לפי מה שאמרו במסכת פסחים (דף מט.) תניא, רבי שמעון אומר, כל סעודה שאינה של מצוה, אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה. וכגון מאי, כלומר, מהי כוונת רבי שמעון "סעודה שאינה של מצוה", אמר רבי יוחנן, כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ. ופירש רש"י, בת כהן צריכה להנשא לכהן, ולא לפגום משפחתה ולהנשא לישראל. וכן אמר רבי יוחנן, בת כהן לישראל, אין זיווגן עולה יפה, והקשו בגמרא, שהרי אמר רבי יוחנן, הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן, שתורה וכהונה מעשרתן, ומשיבה הגמרא, שיש חילוק בדבר, שאם זה הנושא את בת הכהן הוא עצמו עם הארץ, (עם הארץ הוא אדם שאין בו תורה ויראת שמים), הרי שאין זיווגן עולה יפה, אבל אם הוא תלמיד חכם, שבח הוא לו שישא את בתו של הכהן. וכן פירש רש"י, שעם הארץ שאינו כהן הנושא את הכהנת, פוגע בכבודו של אהרן הכהן, כי גנאי הוא לו לאהרן שזה נדבק בזרעו, ולכן נענשים על כך.
ומבואר אם כן שתלמיד חכם, מותר לו לישא כהנת לאשה, אבל עם הארץ, אסור לו לישא כהנת לאשה, ואם נושאה, אין זיווגן עולה יפה. וכן פסק הרמב"ם (בפרק כא מהלכות איסורי ביאה הלכה לא). וזו לשון הטור ומרן השלחן ערוך באבן העזר (סימן ב סעיף ח): עם הארץ לא ישא כהנת, ואם נשא אין זיווגם עולה יפה, שתמות היא או הוא במהרה, או תקלה תבא עליהם. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת הרי דבר זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד. עד כאן.
והנה תחילת דברי הגמרא שהבאנו, מדברים מענין סעודת מצוה, שסעודת נישואים של עם הארץ עם בת כהן אינה סעודת מצוה. ובשו"ת חות יאיר (סימן ע) האריך לבאר מה הן סעודות מצוה, וכתב, שסעודת נישואין אפילו של בת תלמיד חכם לעם הארץ נחשבת סעודת מצוה, כי אין לנו בזמן הזה דין עם הארץ שדיברו בו חכמים, והביא ראיות לזה. והסביר זאת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שיש לומר שאף לדעת החוות יאיר, לא לכל אדם מותר לישא בת כהן, אלא צריך שיהיה על כל פנים אדם שעוסק במצוות ובגמילות חסדים, שאף על פי שאינו לומד תורה, מכל מקום הרי הוא כשר לעדות ואינו בכלל עם הארץ. אבל אדם שאינו מקיים מצוות בכלל, הרי הוא פסול לעדות, ובודאי הוא נכנס בגדר עם הארץ שגנאי הוא לאהרן הכהן שיקח אדם כזה אשה מזרעו.
ואחר שהאריך בזה מרן הרב זצ"ל, העלה להלכה, שיש לחלק את הדבר לשלשה סוגים. שאם הוא תלמיד חכם, שבח הוא לו שישא בת כהן, ואדרבא זוכה הוא בזה לעושר וכבוד, שהרי תורה וכהונה במקום אחד.
ואם הוא עם הארץ שאין בו לא תורה ולא מצוות וגמילות חסדים, גנאי הוא לאהרן שידבק בזרעו, ואין ספק בדבר שצריך עד כמה שאפשר למנוע אותו מלישא בת כהן, כי בנפשם הדבר, וכמו שאמרו בגמרא, "או אלמנה או גרושה או זרע אין לה". והוא בכלל מה שאמרו בגמרא כל הנותן בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומנחה לפני הארי, שקרוב לודאי שלא ישמרו טהרת המשפחה, שהחשוד על חילול שבת חשוד על כל העבירות שבתורה.
ואם הוא בעל בית פשוט, שלא למד תורה, אבל הוא שומר מצוות וגומל חסדים ונוהג בדרכי הישרים, מותר לו לישא כהנת לאשה, אבל אין כאן לא שבח ולא גנאי.
ולסיכום: אין לישראל לישא בת כהן אלא אם כן החתן ירא ה' וקובע עתים לתורה, וכל שכן אם הוא לומד בישיבה באופן קבוע, אף על פי שעדיין אינו בגדר תלמיד חכם. אבל אם אינו שמור מצוות כראוי ואינו נוהג בדרכי הישרים, אין לו לישא בת כהן, וגם היא צריכה למנוע עצמה מזיווג זה שאינו הגון לה.
