שאלה: במושב בו אנו גרים, מינו הגבאים שליח ציבור לתפלות הימים הנוראים, אדם שאינו זהיר במצוות. כיצד יש לנהוג?
תשובה: השליח ציבור, כלומר, החזן, העומד בתפלה בבית הכנסת, הרי הוא שליח כל הציבור לרצות ולהעביר את התפלות בין הקהל לבין אביהם שבשמים. לפיכך, צריך השליח ציבור בכל השנה כולה, ובפרט בימים הנוראים, להיות צדיק וישר ונקי מכל דופי.
וכתוב בסדר רב עמרם גאון (ח"ב סימן נה): ושאילו מקמי מתיבתא (ושאלו לפני חכמי הישיבה), שליח ציבור שמרננים אחריו בדברים רעים, מהו להעבירו ולהכניס אחר תחתיו? (כלומר, שליח ציבור שיצאו עליו שמועות מבוססות רעות, האם מותר לסלקו ממשרת החזנות?), ואתיבו הכי (והשיבו כך), וכי זו שאלה? הרי בודאי שהדין נותן להעבירו ולהכניס אחר תחתיו, כי הלא המרצה בין ישראל לאביהם שבשמים צריך להיות צדיק וישר ונקי מכל דופי, ואם אינו כן, כבר אמרו חכמים עליו (בתענית טז:), "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה", זה שליח ציבור שאינו הגון שיורד לפני התיבה. וזהו בשליח ציבור היורד לפני התיבה סתם, בכל ימות השנה, וכל שכן בראש השנה וביום הכפורים ובימי תעניות, שצורך להרבות בתחנונים וברחמים. עד כאן לשונו.
ולפיכך כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שאדם שעובר עבירה, כגון שמגלח זקנו בסכין, או בתער, אסור למנותו שליח ציבור, ואפילו להיות שליח ציבור באקראי, ביום האזכרה של אביו או אמו, גם כן אין לאפשר לו, וכל שכן אם הוא מחלל שבת, ואפילו אם מחלל שבת שלא מתוך רשעות, הרי הוא פסול להיות שליח ציבור.
ואם גבאי בית הכנסת אינם מדקדקים במצוות כראוי, ומינו איש כזה לשליח ציבור, יש למצוא מקום אחר לתפלות הימים הנוראים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב (בספרו חזון עובדיה ימים נוראים עמוד לז), שבמקרה שאין מקום אחר להתפלל, מוטב שכל אחד מן הקהל יתפלל בביתו ביחידות את תפלות הימים הנוראים מאשר להתפלל בבית הכנסת עם שליח ציבור העובר על מצוות התורה. והעוון על ביטול התפלה ברבים תלוי על צוואריהם של הגבאים הללו.
ואף על פי שיש מקום לדון לכף זכות את השליח ציבור, שלא עושה מעשיו מחמת רשעות, אלא מחמת בורות וכדומה, מכל מקום סוף סוף אין הוא ראוי לעמוד ולהיות מליץ יושר ופרקליט נאמן בין המתפללים לבין ה' יתברך. והרי זה כמבואר. ורק אם השליח ציבור חזר בתשובה שלימה, והדברים ניכרים באמת שתשובתו כנה, הרי שמותר להחזירו לתפקידו, ולהעמידו שליח ציבור בין ישראל לאביהם שבשמים.
