הלכה ליום שני ח' שבט תש"פ 3 בפברואר 2020

יסוד דיני ברכות – הנהגת מרן זצ"ל בעניני ברכות

שאלה: כיצד יש לנהוג במקרה שהכנסתי מאכל לפה ללא ברכה?

תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף לה.) תנו רבנן, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, מעל. (מעל, מלשון מעילה, כאדם הנהנה מן ההקדש, שהרי העולם כולו שייך לה' יתברך, שנאמר "לה' הארץ ומלואה".) ושם בגמרא הקשו, שמצד אחד נאמר בפסוק "לה' הארץ ומלואה" ומצד שני נאמר "והארץ נתן לבני אדם", ולכאורה הפסוקים סותרים זה את זה, שאם הארץ היא לה', הרי שהיא אינה "לבני האדם", ואם נתנה לבני האדם, הרי שהיא אינה לה'. ותירצו בגמרא, "כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה". כלומר, לפני שהאדם בירך על המאכל, נאמר "לה' הארץ ומלואה". ואילו לאחר שהאדם בירך על המאכל, ממילא הוא רשאי לאכול, שנאמר "והארץ נתן לבני אדם".

לפיכך חובה על כל אדם ללמוד היטב דיני ברכות, ובפרט עליו לשים לב לברכות שמברך, ולא לברך בקלות דעת, כדי שלא יבא חלילה לידי מעילה בקדשים, על ידי שלא יברך במקום שצריך לברך, או שיברך ברכה שאינה נכונה. ובכך גם עלול להיכשל בעון הוצאת שם שמים מפיו שלא לצורך, ועוונו גדול. ולהיפך, המברך כהוגן ובכוונה ראויה, זוכה בכך לשכר גדול, וגם נודע מה שכתבו רבותינו המקובלים, שעל ידי ברכה נכונה זוכה לתקן כמה דברים ואשריו ואשרי חלקו.

זהירותו של מרן זצ"ל בברכות
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כשאירע לו פעם אחת, שהגישו לפניו את התפילין של "רבינו תם" במקום התפילין של רש"י, ובירך עליהם בטעות, היה בצער כל אותו היום, על כך שבירך ברכה במקום שאין לברך.  וככה היה נזהר תמיד הפלא ופלא בעניני ברכות, שכל ברכה תאמר בכוונה ובמתינות, ובחשבון נכון, ולא כדרך בני אדם שהברכות "נזרקות" מפיהם בלא תשומת לב. וכן היה זהיר ומזהיר על אופן ביטוי שם ה' שבברכות, שישמע נכון, ובניקוד נכון, ולא כאותם שאומרים "ברוך אַתָדוֹנַי", במילה אחת, במקום לחלקה לשני מילים. וכן הזהיר שלא לומר בטעות "אַדְנַי" שמצוי שטועים בזה מחמת המהירות.

טעה והכניס מאכל לפיו ללא ברכה 
ועתה לשאלה, אם טעה אדם, והכניס דבר מאכל לפיו בלא ברכה, כיצד ינהג?

ראשית יש להקדים, כי אין לברך על המאכל בשעה שיש מאכל בתוך הפה. שהרי נאמר (תהלים, עא) "יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ ". שהפה יהיה מלא בברכת ה'. ולפיכך אם הכניס אדם דבר מאכל או משקה לפיו ללא ברכה, הדין הוא כדלהלן:

אם אותו מאכל הוא דבר שאינו נמאס (נעשה מאוס) אם יפלטנו חוץ מפיו, כגון סוכריה, שיכול להוציאה מפיו, ולברך, הרי שעליו לפלוט מפיו את אותו מאכל, ויברך עליו כהוגן, שהרי אין לברך כשפיו מלא בדבר מאכל. אבל אם אינו יכול לפלוט את אותו המאכל משום שהוא דבר שנמאס אם יפלטנו, אז עליו לסלקו לצד אחד בפיו, ויברך עליו, וימשיך לאכול.

אם טעה והכניס משקה לתוך פיו בלא ברכה. (שאז אינו יכול לברך כשהמשקה בתוך פיו, וגם אינו יכול לפלוט את המשקה, משום שבודאי ימאס על ידי כך), יהרהר את מילות הברכה בלבו, ואחר כך יבלע. ואם שותה עוד, יחזור לברך בפיו על מה שממשיך לשתות. (ולא יסמוך על מה שבירך ברכה ראשונה בהרהור הלב). וטוב שיאמר קודם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". (ברכות, דף נ:, אורח חיים סימן קעב).

שאלות ותשובות על ההלכה

שלום רב, האם יש חיוב לאחוז את המאכל/משקה בידיו או בכלי מאכל בעת הברכה? אם כן, האם ישנה עדיפות ליד מסוימת? תזכו למצוות! כ"ב טבת תשפ"א / 6 בינואר 2021

שבא אדם לברך על איזה דבר מאכל או משקה שבא לאכול ממנו, או כשבא לברך על בשמים שרוצה להריח מהם, צריך לאחוז את אותו הדבר שבא לברך עליו בידו הימנית. ודין זה למדוהו הפוסקים מן הברייתא במסכת ברכות (דף מג:).   

מדוע במים לא אומרים כמו באוכל שישים בצד פיו ויברך אלא רק יהרהר? ט' שבט תש"פ / 4 בפברואר 2020

מפני שאי אפשר לברך כשיש בפיו משקה.

לגבי מה שנכתב ב"הלכה יומית", בהלכה המצורפת לשאלה: השאלה היא, לאחר שהרהר הברכה בליבו, מדוע יש לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהרי אין כאן ברכה לבטלה אלא הכל היה בהרהור הלב בלבד והרהור לאו כדיבור דמי (כמו שכתב הרב שאם רוצה לשתות עוד, צריך לברך בפיו ולא יסמוך על הברכה שבירך בהרהור הלב) ואם כן אין מה לחשוש ולומר ברוך שם כו'? ב' שבט תשע"ב / 26 בינואר 2012

יש טעם לומר ברוך שם כבוד, משום שסוף סוף חוששים לדעת הפוסקים שברכה בהרהור נחשבת ברכה. ואף שאין בזה הוצאת שם שמים ממש, מכל מקום נכון לומר כן לכתחילה.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה