כבר כתבנו בעבר שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכתבנו שיש לברך את הברכה מייד בשמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך שיעור אמירת המילים "שלום עליך רבי" מסיומם) אבל אחר כך אינו יכול לברך, אלא ימתין לרעם השני או השלישי.
ואין לברך על הברקים והרעמים יותר מפעם אחת ביום, אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העננים, שאז יכול לברך שוב, אף על פי שבירך כבר באותו יום. ואם עבר הלילה, אפילו לא נתפזרו העננים כלל, חוזר ומברך על הברקים ועל הרעמים. (ואין קשר בין הברכות, שאף על פי שלא ראה ברק מברך על הרעם.)
הרואה את הקשת מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית, נאמן בבריתו וקיים במאמרו". (ביאור הברכה, שהשם יתברך זוכר את בריתו איתנו, ונאמן הוא שיקיים בריתו שכרת עם נח, שאף על פי שרבו מאד הרשעים בעולם, והיה מן הראוי ח"ו להביא מבול לעולם, עם כל זה הקדוש ברוך הוא נאמן שלא יביא מבול לעולם כמו שנאמר "ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי". ומסיימים את הברכה "וקיים במאמרו" כדי לומר, שאף על פי שעניין הקשת נברא כבר מששת ימי בראשית, והוא מחוקי טבע העולם, מכל מקום השם יתברך קיים במאמרו, שכיוון שאמר שלא יוריד מבול לעולם בוודאי יקיים מאמרו, אף בלא עניין הקשת).
הבהרה- בהלכות שונות שהתפרסמו ב"הלכה יומית" כתבנו כי שיעור כזית הוא עשרים ושבעה גרם, ושיעור כביצה חמישים ושישה גרם, ושיעור קביעת סעודה מאתיים ושלושים גרם. וזהו השיעור שכתב מרן הרב שליט"א בכמה מקומות. אלא שבשנים האחרונות הרב חזר בו (מכיוון שנתברר במצרים שמשקל מטבע דרהם הוא קטן קצת ממה שחשבנו) ולפיכך שיעור כזית הוא עשרים ושבעה גרם, כביצה חמישים וארבעה גרם, ושיעור קביעת סעודה מאתיים ושש עשרה גרם. ואנו מודים לקורא הנכבד שהסב את תשומת ליבנו לכך.
