ברכת הקשת
הרואה את הקשת מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית, נאמן בבריתו וקיים במאמרו ".
וביאור הברכה, שהשם יתברך זוכר את בריתו אתנו, ונאמן הוא שיקיים בריתו שכרת עם נח, שאף על פי שרבו מאד הרשעים בעולם, והיה מן הראוי חס ושלום להביא מבול לעולם, עם כל זה הקדוש ברוך הוא נאמן שלא יביא מבול לעולם כמו שנאמר "ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי". ומסיימים את הברכה "וקיים במאמרו" כדי לומר, שאף על פי שעניין הקשת נברא כבר מששת ימי בראשית, והוא מחוקי טבע העולם, מכל מקום השם יתברך קיים במאמרו, שכיוון שאמר שלא יוריד מבול לעולם בוודאי יקיים מאמרו, אף בלא עניין הקשת.
המסתכל בקשת
אמרו רבותינו (חגיגה טז.): כל המסתכל בקשת, עיניו כהות. שנאמר (בספר יחזקאל פרק א): "ּכְמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'". כלומר, יש במראה הקשת מראה שהוא כעין כבוד ה'. ולכן אין להסתכל בקשת יותר מדאי, שאין זה דרך כבוד כלפי ה' יתברך.
והדברים לכאורה קשים, כי מה שייך לומר שיש בקשת מראה שהוא דומה לכבוד ה'. ורבינו המאירי הסביר, שכמו שמראה הקשת אינו ברור, שממקום אחד נראה ירוק, וממקום אחר נראה אדום, כמו כן כשנגלה מראה דמות כבוד ה' ליחזקאל הנביא, היה באופן שלא ראה דבר ברור לומר מה הוא. (ועל כן, מאחר ויש דמיון בין מראה הקשת למראה כבוד ה', ראוי לו לאדם ירא שמים שלא יביט יותר מדאי במראה זה).
ואיך שיהיה, להלכה אין להרבות בהסתכלות בקשת. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן רכט), שאסור להסתכל הרבה בקשת. וכתב המגן אברהם בשם השל"ה הקדוש, שהמסתכל בקשת הרבה, עיניו כהות. כלומר, המסתכל בקשת נענש שעיניו כהות, שראייתו מתקלקלת.
והרה"ג רבי יוסף דוב סולובייצ'יק (מבוסטון) הסביר, שמה שאמרו שכל המסתכל בקשת עיניו כהות, אין הכוונה בזה שעונשו הוא כך, שעיניו תכהנה, אלא כוונת רבותינו לומר, שמי שאינו מבחין בכבוד ה' במראה הקשת, "עיניו כהות", כלומר, כבר עתה הוא כמו עיור, שאינו יודע מה הוא רואה. ולכן אמרו "עיניו כהות" בלשון הווה, ולא אמרו "עיניו תכהנה", בלשון עתיד. אולם מדברי השל"ה הקדוש שהביא המגן אברהם, מבואר שאין הדברים יוצאים מידי פשוטן, והמסתכל בקשת מסכן את ראייתו.
הקשת היא דבר טבעי
עמדו רבותינו הראשונים, על שאלה שיש בענין הקשת, שלכאורה תופעת הקשת היא דבר טבעי, ואיך הוא נעשה בימי נח סימן ואות על הברית שכרת ה' עם נח? וכבר רבינו הרמב"ן בפירושו על התורה הסביר את הדברים. והשל"ה הקדוש (פרשת נח) כתב בשם הרמ"א, רבינו משה איסרליש, שאמר, שאף על פי שהקשת בענן היא מדרך הטבע, מכל מקום אם היו העולם זכאים, לא היתה הקשת נראית בענן, כי אילו היו זכאים לא היו יורדים גשמים אלא בלילה, בשעה שבני אדם נמצאים בבתיהם, כמו בלילי שבת, שהם גשמי ברכה ממש, והקשת לא תראה אלא כשהמטר יורד ביום. ויש עוד תירוצים בזה. ולכן למעשה יש לברך על ראיית הקשת "בשם ומלכות", ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. (מאור ישראל - טבעת המלך עמוד פ).
אם מברכים רק על קשת שלימה
כתב הגאון המשנה ברורה בביאור הלכה, הרואה את הקשת, לא נתבאר אם צריך שיראהו בתמונת קשת ממש, שהוא כחצי גורן עגולה (כלומר, לא נתבאר בפוסקים אם יש לברך על הקשת דוקא כאשר רואה אותה כתמונת קשת, שהיא כעין חצי מעגל), או אפילו ראה מקצת מן הקשת די. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הביא בספרו חזון עובדיה, שבספר הברית כתב, שיתכן וכאשר מופיעה בשמים רק מקצת מן הקשת, אין זה סימן הקשת שמברכים עליו בכלל, שדוקא כאשר הקשת היא במלא צורתה אז יש לברך עליה, אבל לא בכל מקרה שיש מופע של צבעי הקשת היא הקשת שעליה נתקנה הברכה. ועל כן לענין הברכה, "ספק ברכות להקל", ואין לברך על קשת זו. אולם הגאון רבי שלום מזרחי ז"ל (שהיה חבר בית דינו של מרן הרב זצ"ל) כתב, שמסתבר שאין חילוק בזה ובכל מקרה מברך על הקשת. אלא שבאמת יש לנו יותר לחוש בזה לספק ברכות ולא לברך על קשת זו. אולם הנוהג לברך גם על מקצת מן הקשת יש לו על מה שיסמוך.
ולסיכום: אין להסתכל הרבה בקשת. יש לברך על ראיית הקשת "זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו". יש אומרים שאין לברך אלא כשרואה את הקשת שלימה, כעין חצי מעגל.
