מרן זצ"ל על קברו של רבי יעקב אביחצרא
יש נוהגים ללכת בערב ראש השנה לבית הקברות. ואמרו בגמרא במסכת תענית (דף טז.) למה יוצאים לבית הקברות בתענית ציבור? לומר, הרי אנו נחשבים כמו מתים, וכדי שהמתים יבקשו עלינו רחמים. ועוד אמרו רבותינו (בסוטה דף יד.), מפני מה נסתתר קברו של משה רבינו מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שבית המקדש עתיד להחרב וישראל יגלו מארצם, ואם יבאו לקברו של משה רבינו ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה לעמוד בתפילה בעדם, יעמוד משה ויבטל את הגזירה, מפני שחביבים צדיקים במתתם יותר מבחייהם. ולפיכך יש נוהגים להתפלל אצל קברי הצדיקים, ובפרט בערב ראש השנה. וכן כתב הרמ"א בהלכות ראש השנה, שבערב ראש השנה הולכים לבית הקברות להרבות שם בתפילות.
אלא שכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בשם הפוסקים, שההולך לבית הקברות, לא ישים מגמתו נגד המתים, שכאילו הם יושיעו אותו ויעזרו לו, וכמו שנוהגים חלק מהאומות, אלא יבקש רחמים מהשם יתברך בזכות הצדיקים שוכני עפר.
אולם אין משמעות הדברים, שאסור לגמרי לבקש מהנפטר איזה דבר, אלא שאסור לבקש מהנפטר ישועה, כגון אדם הנמצא לפני קבר של צדיק, אסור לו לומר שם, יהי רצון מלפניך רבי פלוני, שתושיע אותי ותעזרני וכדומה, אלא יוכל לבקש מנפש הצדיק שתמליץ עבורו לטובה לפני ה' יתברך, שיעזרהו בענין כזה וכזה.
וכן כתב בפירוש מרן רבינו זצ"ל בספרו על הלכות אבלות (ח"ג עמוד רי), שמותר לבקש מנפש הצדיק להליץ טוב בעדינו ולהתפלל עלינו לאורך ימים לעבודת ה' יתברך. והביא שכבר העיד האור המופלא רבינו האר"י ז"ל, שכאשר משתטח אדם על קברו של הצדיק, ובפרט אם יודע לעשות ייחודים הידועים ליודעי הקבלה, תהיה נשמת אותו צדיק לעזור ולסיוע גדול לאותו אדם.
ומעשה היה בשנת התשמ"ט, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל נסע למצרים, כדי להפגש עם הנשיא חוסני מובארק, לבקש ממנו שיסייע ליהודים בכמה ענינים, ובפרט בענין יהודי אחד שנגזר עליו גזר דין מוות במצרים, וביקש מרן זצ"ל מהנשיא שיחון אותו, וכן דיבר מרן זצ"ל בענין בית הקברות היהודי בקהיר, שנמצא שם קברו של הגאון רבי חיים כפוסי זצ"ל בעל הנס, ורצו לסלול מעליו כביש רחב, ואמנם נשיא מצרים שמע בקול מרן זצ"ל, והורה לעשות הכל על פי ההלכה היהודית, לחון את האסיר היהודי מאשמתו, ולבטל את סלילת הכביש על הקברות. וכאשר סיים מרן זצ"ל את דבריו, ביקש הנשיא שיצאו מן החדר כל מקורביו, ופנה אל מרן זצ"ל, ואמר לו, אדוני הרב! אני מאמין באמונה שלימה בברכתך ובקדושתך, ברכני נא! ומרן זצ"ל הניח את ידיו על ראשו של הנשיא ובירך אותו שתמשך מלכותו שנים רבות. ואמנם זכה הנשיא שנמשכה כשלשים שנה, הרבה יותר מכל מנהיגי מצרים שקדמו לו בדורות האחרונים. (אביר הרועים ח"א עמוד 316, גם לאחר מכן בעקבות הדברים הללו ועוד דברים אחרים שעברו בין מרן זצ"ל לבין הנשיא, התפלל מרן זצ"ל על הנשיא שלא ימיתו אותו אויביו, כי עמד לימין ישראל, ובעת ההיא היו נראים הדברים בלתי אפשריים בדרך הטבע, ובאמת נס נעשה לו לנשיא, ששוב היתה הפיכה במצרים, ולא הרגוהו אויביו. וראה שם במה שכתבנו באביר הרועים בהערה).
ובאותו ביקור, נסע מרן זצ"ל לדמנהור שבמצרים, כי שם נמצא קברו של הגאון הקדוש רבי יעקב אביחצרא זצ"ל. ומרן זצ"ל נסע להתפלל על קברו. ובשעה שעמד מרן זצ"ל סמוך לקברו של רבי יעקב אביחצרא, כך אמר: רבי יעקב! אנחנו באנו הנה לשם שמים, כדי שלא יפגעו בבית הקברות של היהודים, בבקשה תעמוד לנו לעזר בשמים"! (מפי מקורבו של מרן זצ"ל, הרב אריה דרעי שליט"א, שליווה את מרן בכל אותו הביקור).
למדנו מכך, שמרן זצ"ל עצמו היה נאה דורש נאה מקיים, וביקש מרבי יעקב אביחצרא זצ"ל שיעמוד לימין צדקו לפני ה' יתברך, להביא לישועה גדולה לכלל ישראל. וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
ומכל מקום צריך שיעשה הכל במידה הנכונה, כי לפעמים הנזק היוצא מכניסה לבית הקברות הוא רב על התועלת שבו, מפני שידוע על פי דברי המקובלים, שהנכנס לבית הקברות יכולות להדבק בו כל מיני טומאות רעות. וידוע שהגאון רבי אליהו מוילנא זצ"ל, היה נמנע מהליכה לבית הקברות, וכשהגיע יום האזכרה של אמו, שכנודע היה מכבדה מאד, בקשוהו שילך לקברה כנהוג ביום אזכרתה, שבודאי דבר זה יגרום לה נחת רוח, והגאון סירב ללכת לשם, באמרו, שאף שבודאי בואו לקברה יעשה לה נחת רוח, ואמר הגר"א, כי בפעם הקודמת שהגיע לקבר אמו, מרוב שמחתה "היא ממש מחאה כף אל כף", ובכל זאת סירב הגאון לעלות שוב על קברה, באומרו שהדבר מזיק מאד. וכן נהג מרן זצ"ל, שביום האזכרה של פטירת אביו ע"ה, נמנע מללכת לקברו, ואמר שטוב יותר אם ילמד יותר בביתו, ובזה יגרום יותר נחת רוח לאביו (אולם ביום האזכרה של אשתו נהג ללכת לקברה). ומכל מקום במקום שקבורים שם רק צדיקים, כמו קבר הרמב"ם וכדומה, נראה שלא שייך כל זה, והכל כתורה יעשה.
